ביום שישי האחרון (02/08 / 16) , בבית המחול של וידאד עטאללה
שבנצרת הוקם גשר אמנותי לשלום. רקדני נצרת ארחו בבית המחול שלהם לשעה וחצי רקדנים מעמק יזרעאל. המפגש כלל חזרה לקראת מסע הופעות שהלהקה היהודית ערבית מתעתדת לקיים באירופה ובארה"ב לשם הוזמנה בשנה הבאה.
"אני יודעת שרמת הריקוד שלי נמוכה מזו של הרקדניות הערביות" הודתה רוני, אחת מהבאות למפגש, רקדנית צעירה מעמק יזרעאל, "אבל גם אם לא אתקבל בסופו של דבר ללהקה, אבוא לכל המפגשים" היא הכריזה.
ש: למה?
ת: בגלל החוויה, בגלל ההזדמנות להכיר אמנים מנצרת. את הנערות היהודיות הביאה מעיין מרגולין רכזת תרבות בעמק (בת אחיו של ירון) שחשה שיש להפגיש בין הרקדניות שחיות בשכנות זו לזו ואין ביניהן כל קשר. מעין מתגוררת במרחק של חמש דקות נסיעה ממרכז נצרת. כשהחלה הפעילות גם מעין שאיננה רקדנית הצטרפה לריקוד. דמעות של התרגשות הציפו אותה מה שגרם לה לשבת ולהתבונן בפלא שמתרחש מול עיניה. "אני כל כך אוהבת ריקוד" אמרה מעין שהודתה שאי אפשר היה להבדיל בין מי שבא מכפר החורש, ממגדל העמק, ממזרע, ציפורי או מנצרת. רקדנית אחרת מכפר החורש הופתעה לגלות שהרקדניות של נצרת רוקדות רפרטואר מאוד דומה למקובל באולפנה בה היא לומדת.
רשה מהרקדניות הערביות, התקבלה השנה לאקדמיה למחול בירושלים
בשלב הסיכום הודתה רשה לנערות היהודיות ואמרה שהיא גאה לארח אותן בבית המחול בו היא גדלה. גם ליזה חדאד, סולנית הלהקה, רקדנית מאוד יפה ורבת רגש, הלומדת בירושלים לתואר אקדמי במחול נכחה במפגש.
ליזה היא הרקדנית הערבייה הראשונה שנכנסה לאקדמיה בירושלים, היא אמרה
שחשוב שהערבים יראו ליהודים את הצדדים היפים, אותם לא מראים בטלוויזיה
ושהיהודים יראו לערבים את הצדדים היפים שלהם שגם אותם לא מראים בטלוויזיה.
טרם נקבע הצוות הסופי שיצא למסע ההופעות והמנהלים האמנותיים של הפרויקט
וידאד עטאללה וירון מרגולין מקוים לאור המפגש המוצלח לארגן עוד ועוד מפגשים כאלו, בנצרת, כדי שהקרח בין תושביה היהודים והערבים של ישראל, בתחום הריקוד כבר ישבר.
