מסימו מורו (Massimo Murro), אמן חודש דצמבר של ה IsraelDance הוא רקדן איטלקי שנחשב מזה עשור לכוכב על ואחד מגדולי רקדני תבל. כשמורו רוקד הוא קודר כנזיר, מופנם ומכונס בעצמו. ניכר שיש לו הכרה עמוקה ברגשותיו משל היה משורר
גדול וטכניקת הביצוע שלו מושלמת ומתארת רגשות אלו. כשהוא מתחיל לרקוד הכל מתפרץ לעוצמות של ניגודים שחושפים נפש דרמתית - מאוד רגישה גם מיוסרת ומאושרת בו זמנית. הוא בהחלט אחד הרקדנים הגדולים בעולם.

בהפקה המדוברת של סילבי גיאם - ג'יזל האמורה להגיע השנה לישראל הוא מככב מאז שנת 2000 - אמנם טרם נודע אם מורו יגיע אלינו כאלברכט - ונקווה שכן, אך לאחר שהורגלנו ב 16 שנות פקידי מחול שלא לראות רקדנים גדולים על במותנו, אולי עדיף, למען שלום נפשם של חסידי המחול המקומיים, שיישאר במילנו... בשנה שעברה כיכב מורו בתפקיד דון חוסה ב "CARMEN" על בימת הלינקולן סנטר של ניו-יורק והתקבל בהתרגשות עצומה. נראה שהרקדן האיטלקי אחוז בתשוקה דומה לזו של רומאו הלכה והשתלבה באיפוק, קפוא מסוג זה שפגשנו בדמויות דומות לסנדק של המאפיה האיטלקית ויצרה שילוב נדיר, עוצמתי שהלך מרגע לרגע והלהיב את הקהל האמריקאי שנכבש בסופו של הערב לגמרי מעוצמתו המיוחדת של הכוכב מסימו מורו. בית אופרה נוסף שהשאיר נפעם בשנה שעברה הוא בית האופרה של פריז שעה שכיכב לצד Guerin Isabel כאמן אורח של להקת האופרה של פריז בבאלט "להבות פריז". מסימו מורו נולד במילנו והחל את לימודי הריקוד שלו בבית המחול הותיק של הלה סקאלה. בשנת 1990 סיים את לימודיו ומיד התקבל ללהקה. ארבע שנים לאחר מכן מסימו הוכרז כסולן הלהקה בשל כשרון המחול יוצא הדופן שלו וביצוע רב רושם למנון ("De
Grieux") של מקמילן לצד מגיירי הגדולה.

מסימו מורו כיכב בבאלטים הקלאסים הגדולים "ג'יזל" הבידרה ו"אגם הברבורים" גם בהפקה הראשונה של פורסיט בלה סקאלה ובעבודות מתחום הבאלט המודרני. מורו רקד לצד רקדניות הענק של עולמנו כולל קרלה פרצ'י (Carla Fracci), אלסנדרה פרי (Alessandra Ferri) וסילבי גיאם (Sylvie Gulliyem) שלצידה כיכב ברויאל באלט כאמן אורח. גיאם הביאה את מורו ללונדון כדי לככב לצידה בבאלט של אשטון "חודש בכפר" (Ashtonw's Month in the Country) מאז הוא מרבה לרקוד לצידה בקובנט גרדן (Covent
Garden). כאמן אורח הוא כיכב גם בבאלט האופרה של ברלין (Deutche Oper Berlin), באלט האופרה של פריז בארגנטינה (Theatre Colon of Buenos Airas) ובלהקות באלט שונות כולל להקות הבאלט החשובות של איטליה: להקת הבאלט של האופרה ברומא (Teatro dell opera di roma), להקת הבאלט הנודעת של נאפולי "סאן קארלו (Teatro San Carlo di Napoli) .

מורו מספר שאחת הדמויות שהשפיעו עליו יותר מכל הייתה הפרימה בלרינה השנויה במחלוקת אניטה
מגיירי (Anita Magyari) כוכבת הלה סקאלה. מסימו מורו : "מגיירי הייתה האלילה שלי עוד מתקופת הילדות, שעה שלמדתי בלה סקאלה. נכון, שלבחור אותי, רקדן מתחיל כבן זוגה למנון יכול להתפרש גם כהפחתת סיכון, אבל מבחינתי זו הייתה חווית המחול הגדולה הראשונה."
ש: מה הרגשת כשנודע לך שמגיירי תככב לצידך?
מסימו מורו: "התרגשות עצומה, חשבתי רק על ההזדמנות לככב לצידה. קשה להסביר את העוצמה הרגשית הזו, אחרי הכל כילד ראיתי אותה מככבת לצידו של רודולף נורייב האגדי ולפתע אני מוצא את עצמי בתפקידו, מככב לצידה...".

ללא ספק המפגש עם מגיירי הוליד את הקרירה האגדית של מסימו מורו מיד לאחר הופעת הבכורה הוא הוכרז, בו בערב כוכב הלהקה. אחר כך באה הזדמנות נוספת שהעמיקה את מעמדו בצמרת. הבאלט "Cheri" אולי לא באלט גדול אבל הוא נכתב עבור קרלה פרצ'י והסקאלה של מילנו על-ידי רולן פטי - כוריאוגרף צרפתי שהתמחה בבידור מחולי רב רושם. פטי בחר במסימו מורו ככוכב ההפקה. כבר בחזרות הראשונות קרלה מצאה שבחירתו של רולן פטי מדויקת והחלה להעריך את הצעיר הערכה עמוקה.
איך הרגשת ?
מסימו מורו: "הייתי רק בן 20 שתי הרקדניות הגדולות ביותר מצדדי ואחת מהן (קרלה פרצ'י) היא אחד מעמודי ההיסטוריה של הריקוד במערב. הרגשתי אולי יותר מהכל מעוך חוץ ממאוד נרגש... לא היו שום סימנים, בחזרות או הערות שחצצו בינינו רק עבודה על תפקיד משותף... זו בהחלט התקופה המשמעותית ביותר והמלמדת ביותר בקרירה שלי."

ש: הראיון הוגבל לזמן קצר. האם תוכל לספר עוד על חלומות ותוכניות לעמיד?
מסימו מורו: "אין לי חלומות גדולים, רק לשוב ללה סקאלה, לככב בברלין לעבוד על יצירות חדשות אולי עם ירי קיליאן או רולן פטי... אבל עיקר הנושא בעיני להעמיק ולהציג את התפקידים הגדולים שאני נהנה לככב בהם. אשר לחיים הפרטיים. הייתי ילד
מופנם, מאוד סגור, המחול אפשר לי להציג את רגשותי למרות זאת, להתמודד עם תפקידים ורגשות מנוגדים. הייתי רוצה להיות אדם יותר טוב, להבין יותר את עצמי." 

קישורים:

WO real Italians as Romeo - news of the debuts of Roberto Bolle and Massimo Murru has made the return of that familiar masterpiece, MacMillan's 1965 Romeo and Juliet, at Covent Garden an occasion for urgent ticket-buying

To start at the beginning: the orchestra impressed me right from the start. A good reading of the score throughout, played with conviction (and great speed in the last act! Albrecht's grand allegro variation was stormed through faster than I've ever heard it - and all credit to Massimo Murru for being able to jump that fast!) and accuracy (the horn calls in act 1 were particularly impressive). I loved the on-stage band and the peasant pdd (I noticed that that bit was not in the usual score without having to read the programme notes, so feel very proud of myself as I haven't seen the conventional reading since 1995!). A superb performance by David Garforth and the Royal Ballet Sinfonia, and the rest of the house agreed with me - the most vociferous applause for a ballet conductor that I have ever heard. 

Massimo Murru