ואלטר צ'ינגוינלה (29) הוא הרקדן, יפה התואר, נער בלונדי, רקדן גדול שמככב בימים אלו על במת בת-דור, אביו הועידו להיות אופה לחם אבל הוא מרד בחוקי המשפחה האיטלקית ויצא תחילה בסתר אל מרכז הבאלט בגרמניה שם רכש השכלה ראשונית של ממש בריקוד. הלניוגני'צ רטלאו

כשבגר ברח והפעם לארה"ב כדי לשכוח את רוברטו (ראה להלן) הוא כיכב על בימות הריקוד החשובות בעולם והגשים את חלום הריקוד. ואלטר צ'ינגוינלה נולד בצפון איטליה, בעיר התעשייתית טורינו, בה מיוצרות מכוניות הפיאט. אביו מיכאלה החזיק מתחת לביתם מאפיית לחם ותכנן שכשהוא יגדל ילך בעקבותיו הישר אל אל תוך ריחות הבצק. אמו אנה, לא ארגנה את עתידו בקפדנות כזו. היא לקחה חלק במאפייה המשפחתית כמי שמוכרת את הלחם שנאפה בלילות.

עירו טורינו נפלאה, מלאה במוזיאונים מיוחדים ובולט בה המוזיאון המצרי. בעל אחד האוספים הגדולים בעולם הארכיאולוגי. ארמונו של המלך ויטוריו עמנואלה ה - 2 מתנוסס לתפארת זכר לימים בהם הייתה עיר הבירה. תיאטראות מכל סוג ממלאים את רחובותיה של טורינו: מחול, אופרה, תיאטרון, הקפוצ'ינו המפורסם נלגם בהנאה, בקיצור איטליה. בכל אשר תפנה התרבות המאפיינת כל-כך את המגף של אירופה. כאן נולד הילד, לימים הרקדן הדגול צ'ינגוינלה. בגיל 11 הוא התחיל לרקוד. באותם ימים מורה זקנה לבאלט לימדה בעירו באלט קלאסי, 'דיוה בשם עדה' הוא מתקן ומסביר שהיא הייתה המורה הראשונה שלו,
'זקנה נחמדה, אישה חמה' מסביר ואלטר צ'ינגוינלה באנגלית רהוטה והוא מרים את ידיו המפוארות לצדדים תוך כדי דיבורו עיניו הכחולות זזות לשמיים, רקדן שחיוך ממזרי ממלא את פניו: 'מאלו שחיות להן באגדות הבאלט, נלהבות אבל בעצמן לא רקדו מעולם במקום אמיתי ואין להן בעצם שום מושג על מה זה באמת אומנות הריקוד'. הוא מדבר ואני רואה בעיני רוחי את הדיוה הזקנה שלנו חסיה לוי-אגרון המקשקשת לה בהתלהבות עם הצמידים ומדברת בקול רעשני, צועקת כידעונית גמורה מלטפת כאם רחמנית מלאת אהבה ופתוס ככיסוי לכך שגם היא כמו הדיוה של ואלטר מעולם לא הופיעה כרקדנית באיזשהו מקום
בעל רמה בינלאומית. בגיל 15 עברה במוחו סערה גדולה 'הבנתי שמה שאני רוצה באמת זה לרקוד' הוא לא רצה להיות עוד אופה לחם איטלקי. הכל בער בקרבו.המחשבות התרוצצו במוחו ולא נתנו לו מנוח: מצד אחד, הוא שאף בכל מעודו להיות רקדן,
מצד שני, ריחפה מעליו דמות האב, צל משתק ומאיים. הריקוד אמור היה לשבור בעיני אביו את מסורת המשפחה והתגובה האפשרית שרעיון הריקוד יחולל בנפש אביו הרתיעה אותו. כך עד שיום אחד, נתקל צ'ינגוינלה בהודעה שהתפרסמה בדאנס מאגזין: 'אודישן לבית הספר לריקוד בקלן'.

הלהט שאחז בנפש הילד צ'ינגוינלה היה כה גדול עד שהוא עצמו הופתע כשמצא את עצמו עומד ומספר להוריו כי הוא יוצא למילאנו עם חברים 'למשך חמישה ימים' שיקר הנער, 'אך לאמיתו של דבר רכשתי כרטיס רכבת, מדמי הכיס שלי ויצאתי לקלן.' הרטט שלפט את נשמתו היה עז עד-כדי כך ש צ'ינגוינלה הצעיר לא העלה בדעתו שבקלן הכל דוברים גרמנית, לא איטלקית ואנגלית הוא בעצמו טרם ידע. נער צעיר, רב להט, נחוש ובודד בעיר זרה, כך הוא ירד מהרכבת בקלן, בטוח בעצמו לא מהסס לרגע. וכפי שקורה תמיד במקרים כאלו בהם האמת הפנימית בוערת ובניגוד לכל האפשרויות הרעות, קרה גם הפעם ל צ'ינגוינלה שלנו וכל הדלתות פשוט נפתחו בפני תמימותו של הנער המיוחד. להט הכשרון שהוביל אותו עד כאן בער כשהתייצב הרקדן הצעיר בפני מוריו הגדולים לריקוד. צ'ינגוינלה הגיע אל ה'באלט אקדמי קלן'. את הבחינה לריקוד הוא עבר בהצלחה, כשרונו הוכר במידה כזו שהוא לא רק שהתקבל ללימודים בבית הספר הנודע של קלן אלא גם זכה במלגת לימודים מלאה שכללה שכר לימוד, מקום לינה וכלכלה. כל שנותר הוא רק לעבור את המכשול הראשון, מיכאלה, אופה הלחם והצל הכבד מטורינו. מה יגיד לו? סלחו לי הורי, הוא עמד ודקלם כזמר אופרה איטלקי, 'פרדונה מה מי פאדרה' את האמת לא בדיוק סיפרתי לכם...' התוודה הנער החמוד. האם, אנה החלה למרר בבכי: 'כיצד אתה יכול לעולל לנו דברים כאלו?!' דמעות שזלגו לאורך שבועיים, 'איך אתה יכול לקום ככה בבקר אחד ולנטוש את משפחתך האוהבת, צ'ינגוינלה ?' 'פרקה' (למה)? אנה מיררה והמשיכה בדמעותיה בתוך המיני דראמה האיטלקית שנוצרה בטורינו: 'מי ידאג לך במרחקים האיומים הללו ואתה רק נער'. מציידו של הצל הגדול, ההולך בלילותיו לעבודה נשמעה רק דממה. מיכאלה שתק כאילו רק הבצק, הלחם ובעירת התנור מענייניו.. ואלטר צ'ינגוינלה ניסה לנחם את אמו אנה, באומרו שריקוד זה רק הובי, מכל מקום בשלב זה של חייו, אך האם ידעה שמדובר בכשרון גדול, בקרירה בינלאומית, בניתוק ממנה ושהפרדה הגדולה בעצם רק מתחילה ברגע זה ממש, ניתוק שימשך לאורך שנים רבות. 'פרדונה מה' שב והתנצל הנער צ'ינגוינלה ודבר לא הועיל. בתום השבועיים הגיע מועד יציאתו לקלן, תחילת לימודיו ב'באלט אקדמי קלן'. 'אל תצפה ממני לסיוע כספי' העיר האב. ואלטר בן ה - 15, יצא את הבית, האם דחפה, בסתר קצת כסף אל ידו, הוא יצא נרגש, נסער מאוד מלא תקווה לקראת לימודיו ב 'באלט אקדמי קלן'. צעידתו של כשרון גדול במרחב אז רק החלה.

המאבק על לימודי המחול היה גדול. העדרה של שפה מאוד הקשה על צ'ינגוינלה,
האינטנסיביות של השיעורים, חוסר כסף כיס שיצר צורך לצאת לעבודה, אולי גם
הרומן הראשון הכל היה באיזה אופן סוער, מרגש מאוד קשה ודרמטי והלהט שבער בו לצד הרצון לרקוד באופן מקצועי ללמוד ולהתקדם גבר על הכל. 'השיעורים התנהלו באנגלית ובגרמנית' נזכר צ'ינגוינלה, שכיום אינו דובר גרמנית כלל 'אולי אחרי שבועיים שאהיה בגרמניה אחזור לקשקש קצת בשפה הזו' יתכן שהקושי אז היה לגביו כה גדול עד כדי כך שהשכיח אפילו את השפה הגרמנית שבה נערכו לימודיו (אני מהרהר לעצמי תוך כדי הראיון). צ'ינגוינלה למד לרקוד. 'הייתי מאושר כל כך' הוא נזכר ומדבר על תחושת החופש שהייתה בו בקלן 'לבסוף שברתי את שרשרת המשפחה. לא יצאתי אופה לחם, חוץ מזה שאני אלרגי לקמח...' הוא מחייך ומסכם 'הייתי שם נער מאושר'. בערבים נאלץ צ'ינגוינלה לעבוד לפרנסתו, ' רק כמה שעות בפאבים' הוא מתנצל, בבקרים היה תלמיד אומנות ובלילות פועל ניקיון. מערכת הלימודים הנוקשה של 'באלט אקדמי קלן' הכתה בו והשתרעה לאורך כל היום שהתחיל בשעה 00:8 בבקר. שיעור ראשון היה בבאלט קלאסי מסורתי, מיד אחריו שעתיים של באלט מודרני ולאחר הפסקה של כחצי שעה עבודה ממושכת על 'דאבל ווארק Double Work  או מה שנקרא Pas de Deux   עבודה על דואטים, תחום שלא נלמד כמעט בישראל ואינו מוכר, אף שבבתי ספר מקצועיים לריקוד כמו זה של צ'ינגוינלה מוקדשים לנושא כל יום 4 שעות. 'סדר היום היה מאוד מתיש'
אומר צ'ינגוינלה ומוסיף שהקשה מכל היו ארבע שעות ה Double Work  'אתה לומד לדחוס עם הרגליים, להרים את הנערה למעלה, לסובב אותה, גם צעדים מבאלטים מפורסמים נלמדו במסגרת זו: 'שודד הים', 'היפהפייה הנרדמת', 'אגם הברבורים' גם מ'פקיטה' של פטיפה ו'דון קישוט'.' בנוסף לכל אלו היו גם שיעורים במוזיקה, תולדות הריקוד והתיאטרון, לפעמים במקום באלט מודרני היה 'קרקטר, שיעור בפלמנקו' סדר היום היה ארוך, נוקשה, מאוד גרמני, אבל איזה עונג ללמוד ריקוד ב 'באלט אקדמי קלן' איזה בית ספר נפלא לריקוד.' הוא מדבר ועיניו נוצצות באש הריקוד. בתקופתו של צ'ינגוינלה נוהלה האקדמיה 'באלט אקדמי קלן' על-ידי פיטר ונדרושה והמורה שלו לבאלט קלאסי הייתה פראו סמיון, רקדנית רומניה שהשתלמה בלנינגרד. משהסתיימו הלימודים בשעות אחר הצהרים המאוחרות יצא כאמור לעבודה בפאבים... הלחץ גבר בכל יום מחדש והילד חש כאילו הצל של חייו גובר על להט הלימודים והוא החל נשבר בהדרגה. כדי להתגבר על המתח הרב שב צ'ינגוינלה לאיטליה והוא כבר בן 17.5 שנים.

מאיטליה הוא המשיך לארה"ב ושם ערך אודישן, הפעם לאחד מבתי-הספר לריקוד
בניו-יורק, בחינה שהקנתה לו שוב מלגת לימודים מלאה. בתום לימודים אלו היה צ'ינגוינלה גם מומחה לסטפס. הוא שב לאיטליה ועמד בבחינות הראשונות ללהקת באלט מקצועית. בגיל 18 (ב - 1989) התקבל צ'ינגוינלה ללהקת הבאלט הנודעת של ורונה
Verona di Arena.

להקה המונה כ 200 רקדנים ומופיעה באמפיתיאטרון ענק שגודלו כ 20 פעמים
מגודלו של האמפי שבקיסריה (ראה תמונה). במשך שתי עונות הוא רקד שם את
הבאלטים הגדולים: 'ג'יז'ל, 'רומאו ויוליה', 'מפצח האגוזים' וכד' גם השתתף בהפקות האופרה שבהן משולב באלט כגון' אאידה' ו'כרמן'. מיס קרלה פראנצ'י,
הפרימה בלרינה הגדולה של איטליה, הגיעה לככב בלהקה בתפקיד יוליה ('רומאו ויוליה') והתרשמה ממנו עד כדי-כך שלמרות גילו הצעיר היא הזמינה אותו לככב בלהקתה והוא רק בן 20 שנים. בספטמבר 1991 חתם צ'ינגוינלה חוזה הופעות חדש והפעם בלהקתה של קרלה פראנצ'י Carla Francci . חיי נדודים אינטנסיביים החלו להיות נחלתו. הופעות ברחבי תבל. לא הייתה לו אז אפילו דירה משלו, גם לא חדר שכור. לילות ארוכים, בודדים ומתוקים התנהלו בבתי מלון ברחבי העולם. 'החזרות
התנהלו בכל חודש בעיר אחרת', נזכר צ'ינגוינלה שהיה לרקדן. 'בטרוף זזנו ממקום למקום, הייתי קרוב לקרלה פראנצ'י, זה היה הפרס, ניסיון גדול'. הערצתו אליה הייתה כה גדולה עד שהיה שוכח את הצעדים בהתבוננו בה תוך כדי הריקוד. הרקדנית הגדולה ומנהלת הלהקה, הכוכבת הגדולה, פראנצ'י לא נותרה אדישה אל כשרונו הגדול והשיבה לו אהבה השניים החלו לרקוד יחד דואטים. (קרלה פראנצ'י בוגרת ביה"ס לריקוד של הסקאלה במילנו 1954 ורקדנית ראשית בלהקת הבאלט של הסקאלה 1958, רקדנית ראשית בABT ( ב- 1967), מככבת בדמותה של קרסבינה בסרט על ניז'ינסקי (1980). ב - 1973 זכתה פראנצ'י בפרס ורד הזהב על סרטה con Serata גם זכתה בפרס הרקדנית המצטינת של הדנס מאגזין 1968). בלילה הראשון שלפני החזרה הראשונה עם פראנצ'י, צ'ינגוינלה הוא לא ישן כל הלילה 'פחדתי, התרגשתי, חששתי, הייתי מאושר' סערה גדולה אחזה בו 'היא הרקדנית הגדולה של איטליה, רקדנית שהעולם סוגד לה ואני רק נער, בן 20 , וכל זה כבר בתחילת הקרירה' הוא הבין שהזדמנות גדולה נקרתה בדרכו וכהרגלו של כשרון גדול המתקיים בין פסגות וואדיות של החיים הוא שרד גם חוויה עוצמתית זו. צ'ינגוינלה לא ברח, הוא התמודד עם ההתרגשות הגדולה והצליח. הוא אמנם חשש לגעת בקרלה פראצ'י, אבל אחר-כך עשה את שלו רקד אייתה בחופשיות וגם הניף אותה אל-על כנדרש.

בהופעה הראשונה הוא נתקף חרדה על הבמה: 'היא שמה פודרה על כל גופה, כדי להראות זוהרת' נזכר צ'ינגוינלה 'במהלך הריקוד הפודרה שלה הפכה למעין בוץ בשל הזיעה המרובה ופחדתי שהיא תחליק מידי ותיפול לרצפה' אלא שלא רק שהשניים המשיכו לרקוד בזרימה מופלאה אלא גם הקהל הנלהב הריע להם ממושכות. בגיל 22 הוא התקבל ללהקת הבאלט הלאומי של הולנד בניהולו האומנותי של ווין אינלינג (מהרויאל באלט), לאחר מכן צ'ינגוינלה עבר ל'תיאטרו נואבו טורינו' ובגיל 23 הוא רקד לראשונה בעיר הולדתו, ב'תיאטרון החדש למחול של טורינו', שהוא למעשה מבנה התיאטרון היחידי באיטליה שמשמש רק את המחול. כאן בעירו פגש לראשונה צ'ינגוינלה ברפרטואר המודרני של הריקוד: יירי קיליאן, וירגיט קולברג, נאצ'ה דואטו, מץ אק גם רוברט נורט ולינדסי קאמפ. לראשונה מאז היה רקדן שוב היה קרוב אל בני משפחתו, אלא שהמרחק עכשיו כבר היה גדול
ורק כאחת לחודש הוא נפגש עם בני משפחתו שגם לא באו לחזות במופעיו, לבד מפעם אחת: 'הופענו בטורינו עם 'זורבה היווני' מאת לורקה מסין ואלטר צ'ינגוינלה היה בתפקיד הראשי כ ג'ון, הבחור האמריקאי שלצד זורבה.
תגובת הוריך?
'אני חושב שהם באו בגלל המוזיקה של תיאודורקיס, הם אמנם באו אל חדרי שמאחורי הקלעים, אבל לריקוד עצמו לא יכלו להתייחס, לדעתי אין להם כלים לכך, הם כל כך רחוקים מבאלט', מסביר צ'ינגוינלה, לאקונית, את קרירות תגובתם לאומנותו. גם חוויות אלו שרד הכשרון הרגיל כאמור, לחיות בין פסגות וואדיות החיים. עם להקתה של טורינו הרבה צ'ינגוינלה להופיע באיטליה, כ 160 הופעות בשנה, הוא גם רקד עם להקה זו ברחבי העולם. ב 1997 צ'ינגוינלה יצא שוב לארה"ב. 'רציתי לשנות את חיי מהקצה לקצה'.
ש: מדוע?
ת: 'רוברטו ספאנו, רקדן בלהקתה של קרלה פרנצ'י שבר את ליבי' מסביר צ'ינגוינלה שחיפש נחמה ביציאה למרחקים. 'יצאתי לניו-יורק, כדי להיות רק בין אנשים זרים, להתחיל חיים חדשים, לשכוח את רוברטו... אבל הכל נראה שהיה רק משהו קרוב יותר לזוועה' הכאב לפת אותו מבפנים. בניו-יורק עבד צ'ינגוינלה עם ה'קונטיקט באלט', לא היה לו אישור עבודה רשמי (גרין קארד) והמתח שהיה כרוך בכך הוסיף על קשיי הפרדה מרוברטו. בבקרים לקח צ'ינגוינלה שיעורי מחול בסטפס וניסה בכל מאודו לשמור על כושר ועל שיווי משקל נפשי. הוא גם ניגש לאודישן ל 'ושינגטון באלט' ול'גרנד באלט של מונטריאול' בתקווה להשיג שם מקום עבודה רשמי ולצאת משולי החברה שאליה נפל מפסגת התרבות העולמית. ואלטר המתין לתשובה חיובית בעירו טורינו, אליה הוא שב מיד לאחר הבחינות. כשהגיעה התשובה החיובית לטורינו היא באה משתי הלהקות גם יחד, אלא שנותרו לו חודשיים פנויים עד לתחילת עבודתו. בינתיים ידידו הכוריאוגרף לוצ'אנו קניטו הציע לו להצטרף אליו לנסיעתו לתל-אביב, שם התפנה מקום לתקופה של כחודשיים בבת-דור ו צ'ינגוינלה הסכים לבוא לתל-אביב. ב 1998 צ'ינגוינלה עלה למטוס לישראל: 'אני לא יודע מה קרה' הוא אומר לי, נרגש במשרדי בת-דור, שם נפגשנו ומסביר שכמו שירד מהמטוס ונשם את נשימתו הראשונה מחוץ למטוס, על המדרגות המובילות ממנו לאדמתה של ישראל, הוא חש לראשונה את ריחו של האוויר החופשי בריאותיו. 'ידעתי שלא אשאר כאן חודשיים, גם לא שישה חודשים. היה לי ברור שגם אם מדובר במקום לא פשוט ועם הרבה מאוד לחץ ומצב בטחוני מורכב, לעולם לא אפנה את הגב שלי לישראל.'.

בהמשך הוא דיבר בהרחבה על בת-דור, חבריו ללהקה, חבריו הישראלים וכמובן גם על היחס המיוחד שקיבל מז'נט אורדמן, מנהלת הלהקה. צ'ינגוינלה גר כיום ברחוב פרישמן. הוא בן מזל מאוזניים (1971) ואוהב את הצבע הלבן אם כי גם הכחול יפה בעיניו.
ש: צייר אהוב?
דקריקו (צייר מודרני), שאגל ומונה. הוא מאוד אוהב את הסרט ד"ר ז'יואגו, את הכוריאוגרף מץ אק 'הוא גאון בעיני' והרקדן הכי אהוב עליו הוא כמובן כוכב להקת הבאלט של האופרה בפריז מנואל לגריי: 'איכויותיו נפלאות, הטכניקה שלו מושלמת (ממש ספר חיי לטכניקה של באלט קלאסי) אלא שכשמדברים על לגריי מדברים לא רק על טכניקה אלא גם על יכולת חשיבה עמוקה וביטוי אישי. הוא אומן גדול ואם הוא מבצע תפקיד הרי שאתה צופה בדמות, לא רק בצעדים'

ש: מתי רקדן גדול הופך להיות אומן גדול?
ת: 'כשהלהט מתערבב בתשוקה, כשיכולת ההתמדה שלו מתמזגת עם כושר עבודה, גם עבודה קשה מאוד גם כשהכשרון הטבעי משתלב בצניעות' - תכונות שלמען האמת ניכרות גם בו עצמו, ברקדן צ'ינגוינלה ומשום כך גם אתר ה'ריקוד' בחר בו
לאומן החודש במסגרת המדור 'כשרונות גדולים' של העיתון המתוקשב למחול. ספר שהשאיר עליו רושם גדול במיוחד 'הקוצים והשושנה' ספר אותו קרא צ'ינגוינלה שוב ושוב באיטלקית ומספר על שיח' ערבי שהתאהב בעבדו, הרימו לדרגת נסיך ומאוחר יותר גם מת למענו.

תוכניות לעתיד?
ת: 'להתאהב כל יום מחדש'. ב'אקורד דיסקורד' בכ' מאת יגאל פרי מצא צ'ינגוינלה את אהבתו הגדולה. צ'ינגוינלה נזכר שכבר בחזרה הראשונה פרצה האהבה שהובילה אותם לזרועותיהם הלוהטות. הרגע המרגש מבחינתו היה לבוא עם מושא אהבתו זה לבית הוריו בטורינו. מיכאלה לא אמר דבר מיוחד כשהשניים נכנסו לחדר השינה שיועד להם והאם אנה מלמלה משהוא כמו 'ידעתי כל הזמן...' צ'ינגוינלה : 'הצלחתי להגשים את עצמי, זכיתי לאהוב ואני רקדן'. גובהו 178, משקלו 63 ק"ג שערו שטני עיניו כחולות גוון עורו בהיר - רקדן גדול ואלטר צ'ינגוינלה .

פורסם 3.3.01