סילבי ג'יאם
רקדנית עם נשמה וקסטנשן יוצא דופן מאת רג'ין קספרוב
בסוף הופעת אגם הברבורים שהתקיימה בערב חג המולד של שנת - 1984, בבית האופרה של פריס, כאשר הרקדנים נענים בהשתחוות לתשואות הקהל, עלה באופן מפתיע המנהל האומנותי של הלהקה כדי להכריז על קידומה של מלכת הברבורים של
הערב, אדומת השיער הגמישה, תלמידת בית הספר המצויין לבאלט של האופרה בפריז סילבי גיאם לדרגת Etoile (כוכב), הדרגה הגבוהה ביותר בלהקת הבאלט. סילבי גיאם הייתה אז רק בת 19 וההכרזה בסיום הופעת הבכורה שלה בתפקיד הנודע אודט/אודיל מ'אגם הברבורים' הייתה בהחלט צעד בלתי רגיל ומפתיע. באותו ערב נכחתי בפריז והייתי עדה לשיחות הסלון בכל מקום אליו הלכתי, כותרות העיתונים, המשפחות המכובדות, הרקדנים, כולם עסקו בסילבי גיאם. היה ברור לגמרי שהם מדברים עליה כעל נכס לאומי. התקדמותה בבלט האופרה של פריז היתה מטאורית ובלתי אפשרית לגילה הצעיר. במשך שלש שנותיה הראשונות מיום שנכנסה ללהקה הנודעת של פריז היא לא פסקה להתקדם. גמישותה יוצאת הדופן הייתה לשם
דבר כמו גם נוכחותה הבימתית. כשרונה לבד הוא שקידם אותה וסילבי זכתה להכרה בעיני כל. הרקדנים העריצו אותה, תמונותיה כבר אז התנוססו בחדרי הלבשה ובחדרי הצעירים. היא מהווה דוגמא לרבים, מקור השראה לאומנים, גאוה לצרפתים
והערצה להמונים. תוך זמן קצר הפכה האומנית הצעירה לרקדנית זוהרת והמבוקשת ביותר בעולם. השכר שזכתה לו גיאם הרקיע שחקים והיה לגבוהה ביותר בעולם הריקוד.
ש: מומחי הריקוד אומרים שאת הרקדנית הגדולה בעולם.
ת: 'מובן שזה מחמיא, אבל אין זאת מדליה נוספת לענידה, שהרי בכל פעם מחדש שעה שאני עולה על הבמה אני יודעת שיתכן ולמחרת כבר לא אהיה הרקדנית הגדולה בעולם.'
ש: כיצד חיים עם תחושות כאלו?
ת: 'אם אישה חשה שהיא תלויה רק בזאת מובן שזה קשה ומפחיד, אבל אם התחושה שונה, אפשר להרגיש גם משהוא אחר לגמרי'.
ש: מה?
ת: 'שאת חופשיה לדרכך'.
סילבי גיאם נולדה בפריז ב 25 בפברואר 1965 למשפחה מהמעמד הבינוני.
מה עושה אביך?
גיאם: 'מכונאי רכב'.
אמה שהייתה מורה לגימנסטיקה הבחינה מיד שמדובר בילדה בעלת יכולת גמישות יוצאת דופן. הבעיה המרכזית שעמדה בפני האם הייתה לשמור על הגמישות שפגשה. גמישות יוצאת דופן שהיה צורך לחזקה. היא בחרה לחזק את הגפיים ואת הגב העליון ולשם כך האם החלה עם עבודה זורמת ומאוד עדינה, 'חיזוק רך' כדבריה. להפתעת כולם גישה זו היא שהביאה לה הצלחה במקום שרבים נכשלו לפניה עם תרגילי חיזוק נוקשים (החזקת האבר זמן רב באויר, משקולות וכו'). סילבי גיאם הילדה נכנסה במהירות למעגל היוקרתי של ילדות
המתעמלות בתחרויות וזכתה לתשומת לב מידית גם שם. היא נכללה עד מהרה
ברשימת הנערות המועמדות להשתתף במשחקים האולימפיים.
חלומה של גיאם השתנה בעקבות תוכנית להחלפת רקדנים בין מתעמלים בנבחרת ולהקת האופרה של פריז. מורה משותף לבית הספר לבאלט של האופרה בפריז והנבחרת חיבר בינה ובין האופרה. מנהלת המוסד דאז קלוד בסי ( Claude Bessy) נדהמה מגיאם וראתה את הפוטנציאל האדיר שבילדה לבאלט. בסי הציעה לגיאם להתקבל לבית הספר לריקוד של האופרה בפריז ופיתתה אותה בהבטחה למעמד מיוחד בבית הספר. בשנת 1976 סילבי גיאם בת ה - 11 נכנסה לבית המחול של האופרה
בפריז והחלה את תוכנית הלימודים היוקרתית של הותיק בבתי הספר לבאלט בעולם. במשך חמש שנים (-1977) שהתה גיאם במוסד שפיתח את הטכניקה הבלתי רגילה שלה לריקוד ובשנה הרביעית כבר הייתה חלק מלהקת הבאלט של האופרה. תחילה, בגיל 16 היא חברה ללהקה עצמה כלומר לקורוס של הבאלט ושם היה עליה להתקדם על-פי הנוהלים הקפדניים והאיטיים של הלהקה הותיקה בעולם לבאלט להקת האופרה של פריז. לפתע, שנתיים לאחר שנכנסה ללהקה, בשנת 1983 (השנה שבה גם נורייב מונה כמנהלו האומנותי של הבאלט) והיא בת 18 שנים זכתה גיאם במדלית זהב בתחרות היוקרתית לבאלט ורנה (Varna International ballet competition ) הקהל הצרפתי רטט והחלו לדון ביתר שאת בכשרונה. גיאם קודמה בלהקה לדרת 'תפקידון' (sujet ) וזכתה בסולו ראשון: מלכת הדריאדס ב'דון קישוט' בגרסתו של נורייב.
נורייב שזה עתה נכנס לתפקיד הבין שעתידו תלוי בגילוי כשרונות צעירים שיפתחו את ליבם למורשתו (באלט קירוב, ואגנובה, ביטוי ריגשי - מוזיקאלי) וטיפח את סילבי גיאם. נורייב הוא שאפשר לה ועודד אותה להחתים באישיותה יוצאת הדופן כמה תפקידי יחיד בהפקותיו כולל בבאלט מאת ג'ורג' בלנשין (Symphonie en Mouvements trois, Apollon, Concerto Barocco , Le Palais de Cristal , Agon) רולנד פטי (נוטרדם דה פריז) וג'רום רובינס (לזכר) הוא לא מנע ממנה להרחיב את הרפרטואר שלה גם לבאלט המודרני והיא ככבה ביצירותיו של ביל פורסיד (שיצר למענה בשנת 1987 את יצירת המופת שלו למעלה קצת באמצע
Somewhat Elevated , In the Middle יצירה בת שלושים דקות למוזיקה מאת תום וויליאמס שהוערכה מאוחר יותר בשל הצלחתה ליצירה באורך מלא למרות שאיכותה פחתה.), רודי ואן דנצינג גם ביצירותיהם של גסובסקי (Grand Pas Classique ) וסרג' ליפרSerge Lifar) Suite en Blanc).
גיאם לא נשארה חייבת והיא מודה ומכריזה שוב ושוב: 'נורייב הוא המורה הרוחני שלי'. ונורייב מה לו יש לאמר? נורייב אמר: 'גיאם, היא האישה היחידה בעולם שאני מסוגל לחשוב ולאמר - איתה הייתי רוצה להתחתן'. החל משנת 1984 היא נראתה גם בתפקידים מרכזיים כבת זוגו של נורייב והיא רקדה את הנשים: קיטרי, יוליה ורימונדה בעיצובו של רודולף נורייב. בשנת
1986 היא כיכבה בהפקה ההוליבודית של נורייב סינדרלה והטלויזיה הצרפתית הנציחה את הביצוע הבלתי רגיל שלה לאובר (Auber ) . סילבי גיום חישמלה בהופעותיה את הקהל והחזירה את הנשיות הרוקדת לתהילה מבקרי המחול כתבו עליה בסופרלטיבים והוסיפו פרשנות על מחולותיה 'היא משלבת ביטוי ריגשי, דרמטיות עם הומור וארוטיקה צרפתית. היא מאוד נשית, מושכת חיננית גם בעלת נשיות מיוחדת וגנדרנות'... 'יכולותיה הטכניות יוצאות הדופן מדהימות'... 'גמישותה כה רבה עד כי נראה שנחשול תנועה יכול לזרום לאורך כל אחד מאברי גופה'. הבאלט הצרפתי שב בזכותה בעוצמה רבה אל מרכז הבימה.
המעבר של סילבי גיאם ללונדון היה שערורייתי. הצרפתים ראו בו אבדה קשה לתרבותם והאשימו את נורייב בכל העסק ביש הזה. תחילתו של המעבר ללונדון הייתה תמימה וזוהרת. בשנת 1988 הרויאל באלט חגג את יום הולדתו ה - 50 של נורייב שכיכב במשך שנים על בימתו. הוחלט לקיים מופע חגיגי ובו נבחר נורייב לשוב ולככב ברויאל באלט. הבאלט שנבחר לכך היה 'ג'יזל' (Giselle ). נורייב שפרסומו הבינלאומי בא לו מהופעותיו ברויאל באלט לצד מרגוט פונטיין הביא עמו ללונדון את בת-חסותו הצעירה הסטאר סילבי גיאם. ב 6 לינואר 88 נערכה הופעת הבכורה של גיאם בתפקיד ג'יזל בלונדון ונורייב היה אלברכט. המחול הצלול, המדוייק והטהור שלה נגע ללב האנגלים מיד עם עלייתה לבמה. במערכה הראשונה היא הקרינה תמימות מתקתקה לצד יכולתה הוירטואוזית הנודעת (כתבו המבקרים האנגלים). גיאם הגישה כבר בפתיחה את ג'יזל כנערה בישנית שהלכה ופרחה בהמשך המערכה הראשונה של ג'יזל. תרועות הקהל האנגלי, השמרני החלו הפעם לפרוץ מגדרם והרבה לפני סוף המערכה. כל אחד מתפקידי הסולו שגיאם ביצעה התקבל בתשואות רמות. היו גם אלו שהיו פחות נינוחים. הרמות הרגליים המדהימות של הכוכב החדש עיצבנו אותם. הרמות רגליים כאלו, מובן שטרם נראו בבאלט הרומנטי, פשוט שום רקדנית לפניה לא יכלה לבצען. 'הבאלט הרומנטי לא יכול לסבול הרמות רגליים ראותניות שכאלו', רטנו, כעסו, הזדעזעו ספקני המחול. גיאם הכריזה: 'רק משום שכמה אנגלים לא הורגלו לחזות באקסטנשן גבוהה (height extensions ) אי אפשר לטעון שאין בכך אסתטיקה מחולית'. להגנתה הוסיפה הרקדנית והזכירה שבצרפת כבר נראו הנפות רגליים אלו על הבמה כבר מזמן 'והדבר התקבל שם בברכה'.
במערכה השניה של ג'יזל, לתדהמת הקהל האנגלי, גיאם מעדה לפתע, ובכל זאת כיאה לאומנית גדולה היא המשיכה ובאדג'ו המפורסם גם הפגינה שליטה יוצאת דופן כולל בשיווי המשקל. ההצלחה הייתה מעל למצופה. עבור נורייב זו כבר לא הייתה אותה חגיגת מחול. גיאם האפילה ביכולותיה הטכניות יוצאות הדופן על יכולתו הטכנית של נורייב בצורה ניכרת לעין. השניים שבו אל הצלחתה בג'יזל גם ביום המחרת ושבו לפריז.
איש לא יכול היה אז עדיין לצפות את השערוריה וההד התקשורתי שהתחולל שנה לאחר מכן כשסילבי גיאם עזבה את פריז והפכה את הרויאל באלט ללהקת הבית שלה. 'לא עזבתי בגלל נורייב' החריזה גיאם בכל אמצעי התקשורת שלא הפסיקו לבחוש בפרשה. הכל ידעו שגיאם שאפה לשוב ולרקוד על בימות נוספות כמו זו של הרויאל באלט. הצלחתה בלונדון הולידה בה רגשות חדשים. ככל אומן היא רצתה לגעת בלבבות חדשים בני תרבות אחרת ושונה משלה, אך נורייב שככב בעולם כולו לא
היה נכון להגיש לה תהילת עולם זו וסרב לרצונה. 'נורייב היה למורי הרוחני' התעקשה גיאם 'הוא העביר לי את השיטה הרוסית שהביא עמו מהואגנובה ועשה אותי לכוכב. עזבתי את הלהקה רק בגלל ההנהלה' התעקשה גיאם. נורייב בא ממקום שבו יש לצייט למורים הוא כנראה דרש ממך מה שדרשו ממנו ולא עמדת בציפיותיו.
גיאם: 'יתכן שאנו דומים בתגובותנו וגם אני חסרת סבלנות, אימפולסיבית והפכפכה'. נורייב, כמורה של גיאם, הרבה להלל בפניה את הרויאל באלט והיה זה אך טבעי, אם כי בודאי גם מרגיז שגיאם תדפוק על דלתה של הרויאל באלט, הלהקה שבה הוא כיכב בעברו משהחליטה לקדם את הקרירה הבינלאומית שלה ולהופיעה גם על בימות ריקוד נוספות. עזיבתה עוררה זעקה ציבורית בצרפת והמועצה הציבורית בראשותו של שר התרבות הצרפתי ז'אק לנג (Jacques Lang) התכנסה ונאלצה לתת תשובות לציבור על עזיבתה של גיאם את צרפת. ב 15 באפריל 1989 החלה גיאם לרקוד ברויאל באלט. מעמדה הוכר כרקדנית ראשית אבל מעמדה כאורחת, כאומנית חופשית נשמר. מעמד שאיפשר לה להופיעה בכל מקום שתרצה.
בלונדון הועלה 'אגם הברבורים' (Swan Lake) בגרסתו של אנטוני דוול (Anthony Dowell ) וסילבי גיאם נבחרה כמובן לככב בו בתפקיד 'אודט/אודיל'. היא בחרה לעצמה בן זוג חדש לריקוד שהיה מיד לכוכב בעל שם ג'ונתן קופ (Jonathan Cope ).
ש: מדוע דווקא הוא?
ת: 'אני מעריצה את יונתן קורפ'. הביקורת השמרנית באנגליה שבה ודנה באקסטנשן שלה. וגיאם לא שתקה לה: 'אני רק יודעת להגיד שכשאני עולה על הבמה זה בשביל לתת לקהל כל מה שיש בי, לא רק את זוג הרגליים שלי. לא רק את גופי. אני שם כדי לאמר דבר מה, לעיתים אני באה לידי דמעות כי כך אני חשה על הבמה, פעמים אחרות אני מאוהבת שם לגמרי.' ההצלחה הגדולה ביותר שלה הייתה בתפקיד יוליה מתוך 'רומאו ויוליה של קנט מקמילן (Kenneth Macmillan's). האם את מצליחה גם להגיע לתחושות האהבה שדיברת עליהן גם 'ברומאו ויוליה' כשלפניך פרטנר שחושק בבחורים?
גיאם: 'רקדתי כמובן את 'רומאו ויוליה' עם הומוסקסואלים. בהחלט היה לי קשה לדמיין שעבור רומאו כזה אני עומדת להרוג את עצמי במערכה האחרונה'. הופעתיה הכריזמטית והוירטואוזית סחפו אחריה מעריצים רבים. יכולותיה הגופניות נאהבו גם הביטוי העז של רגליה. פרשנותה לתפקידים הקלאסיים הפכה לשם דבר ה'יוליה' שלה הייתה מדוברת על קשת הרגשות שהביאה אליה גם 'אודיל, הברבור השחור' מ'אגם הברבורים': 'היא מביאה ביטוי דרמטי נועז וחדשני' כתבו מבקרי הריקוד על אודיל שלה.
המעבר לרויאל באלט לא עבר בשלום המתח שחייה נגררו אליו היה רב ובשעה שבבית האופרה הצרפתי היה לה חדר משלה בו יכלה גיאם להסתגר ולהכין עצמה לחזרות על ריקוד, ברויאל באלט הוקצה לה רק חדרון אותו היא חילקה עם עוד שש רקדניות בדרגת כוכבות זהה לשלה.
הרכילויות התרוצצו והצהובונים של אנגליה להטו. גיאם הסתגרה בתוך עצמה למעשה היא לא דיברה עם איש 'אני באה לעבודה, לרקוד, להשתתף בשיעורי הבקר של הלהקה, לא לדבר על מזג האויר' אמרה והפכה בעיני רבים לסנובית. במיוחד
עוררה כעס על שלא הצטרפה לאכול יחד עם שאר הרקדנית במסעדת הלהקה והרקדנים החלו לכנות אותה בשם 'Mademoiselle Non ' . גיאם החלה לסרב לצלמים, לכתבי המחול והסתגרה יותר ויותר בד' אמותיה. שערוריה רדפה שערוריה גם לגבי התלבושות שאיתן רקדה היו טענות נגדה ואף דרישה שלה לא פורשה כרצונה לרקוד בבגד שיקל עליה בשעת הריקוד גם שינויי צעדי המחול שהיא נוהגת להכניס לריקודים לא מתקבלים אפילו בנסיון להבנה. איש לא מדבר על קנאתו בה. לפניה העולם דן ברקדן כוכב אחד ברויאל באלט נורייב, שחסם את הקרירה לעשרות בחורים מוכשרים עם הכריזמה האדירה שלו ומספר שנים אחריו באה סופת מחול נוספת, חדשה, נשית שעושה לנערות את מה שעשה נורייב לפניה לנערים.
בנובמבר 1990 שבה סילבי גיאם לפריז. היא נתנה שם שלוש הופעות כולן בלהקת האופרה של פריז עם הבאלט 'מנון' (Manon) מאת מקמילן. שובה של גיאם לפריז עורר הד אדיר והופעותיה התקבלו בהתלהבות שהולמת יותר מופעי מוזיקת רוק. 'הופעותיה עוררו רושם גדול ובלט מהן ההפסד הגדול שפריז שילמה כשאיבדה את גיאם לטובת הבריטים' קוננו העיתונאים. מערכת היחסים המיוחדת שלה עם מוריס בז'אר החלה כשזכתה במדלית הזהב בומה (Vama). חלק מהתחרות מחייב לרקוד יצירת סולו וגיאם בחרה ללא קבלת רשות ממוריס להופיע ביצירתו, מאוחר יותר היא הופיעה ביצירותיו בלהקת האופרה של פריז (סונטה טרוי). תפקידה כמלכה שמתמודדת עם טרוף סיסי (Sissy ) ב 1993 ב
1992 היא ככבה ב'פולחן האביב שלו (Le Sacre du printemps) ב - 5,1993 ,7 ככבה ביצירותיו בבאלט טוקיו ושיאה של מערכת היחסים ביניהם כשהשניים חידשו את הגרסה בה הבולרו של בז'אר נרקד על ידי אישה(סילבי גיאם) בתפקיד הראשי כפי שנהג הריקוד בתחילת דרכו (עד שבז'אר העביר תפקיד זה לג'ורג' דון).
באירועי הפתיחה של האולימפיאדה בסידני 2000 כיכבה גיאם ביצירה זו של בז'אר במסגרת פסטיבל המחול שנערך בסידני 2000 (ראה ידיעה בחדשות הריקוד). גיאם הוזמנה לככב ב'קירוב' באלט הנודעת שבלהקות תבל (סנט פטרסבורג) וב
ABT היוקרתי שבניו-יורק, בסקלה של מילנו, להקת הבאלט של האופרה בברלין. היא זכתה לפרסים רבים (ורנה 1983, פרס אנדרס, הפרס הלאומי המרכזי למחול 1988, פבלובה 1989, בנווה במוסקבה 1994 the Benois prize, ליגיון Legion
1995 Honneur'd ותעודות הוכרה וכל זאת בהיותה בשנות העשרים לחייה. גיום נחשבת כיום לגדולה שברקדניות תבל.
פורסם 19.05.01
קישורים: