לסטר הורטון 1906-1953

ריקוד ייחודי במרכזי האלימות של קליפורניה מאת ירון מרגולין

הורטון שנולד באינדיאנה, התעניין בבאלט, תיאטרון ומחולות הפולחן של האינדיאניים הוא אחד ממייסדי המחול של ארה"ב. אל המחול הוא נמשך מהיותו ילד מתבגר. הפולחנים והריקודים האינדיאנים שפגש באזור מגוריו שב-mid פשוט ריתקו אותו. הטכניקה שיצר לאימון הרקדן שאבה השראה מאותם ימים ושרדה. כיום היא נחשבת למיוחדת במינה. להקתו של אלוין איילי מתבססת עליה באימון רקדניה. למרות שאישים אחרים נחשבו בזמנו ליוצרי טכניקה מחולית גאונית כגראהם הזמן הוכיח שדווקא הוא שעבד עם שחורים הרחק ממרכז התפתחות המחול של ניו-יורק יצר אימון רקדן ושכלול יכולת גופנית העומדת בקריטריון הזמן. 'אני רוצה לאפשר לרקדן להתפתח מבלי להיות משועבד לסגנון זה או אחר' הוא אמר (1930). הורטון שפיתח טכניקה נקייה מגחמות, קשובה לקצב המוזיקאלי, סוחפת, אינטנסיבית קשובה לגוף הביולוגי עצמו ומלאה בלהט ריקודי

 I am sincerely trying now to create a dance technique based entirely
on corrective exercises ,created with a knowledge of human anatomy ,a
technique that will correct faults and prepare a dancer for any type of
dancing he may wish to follow ,a technique having all basic movements
which govern the actions of the body ,combined with a knowledge of the
.origina of the movements and a sense of artistic design

אמר ש'הרקדן הבשל יהיה חופשי בעזרת הטכניקה הזו לבחור בכל סגנון שירצה' כך גם היה. הצלחתו הייתה כה רבה עד כי עד לתקופתו כל רקדן גדול שנוצר התחנך למעשה על יסודות הבאלט הקלאסי על שיטתו גדלו רקדנים כג'ודית ג'מסון ולהקתו של אלוין איילי המצטיינת ברמתם הגבוה של רקדניה. הורטון ייסד את מה שמכונה קיום ג'אז בתחום הריקוד והיה לדבר כל כך אופנתי עד כי קשה כיום להאמין שנוצר על ידי בחור צעיר וסקרן לאלמנטים רב-תרבותיים. הוא התעניין מאוד במחול של האינדיאנים ושאב מהם אלמנטים שנקשרו בריקוד הפולחני, גם הבאלט המודרני עורר בו עיניין אך הבלט הקלאסי משך אותו יותר. הוא מיזג מכל אלו את התכונות ולא את הצורה. הורטון לקח את התנופה, את הדרישות הוירטואוזיות את הזריזות הקצבית והתנועה הקטנה לצד הצורך לגדל רקדן כאיש רוח ולפתחו באמצעים ריקודיים לאומן. כמו כן ייסד הורטון את תיאטרון המחול הקבוע הראשון באמריקה שאירח את להקת המחול הפלורליסטית הראשונה שבראשה עמד. הורטון למד ריקוד אצל הרקדן המהולל אדולף בולם Bolm וב 1928 כשעבר ללוס אנג'לס התקבל ללהקתו של הרקדן היפני מיכו איטו Micho Ito.
איטו שהיה רקדן סולן, שלט בטכניקות של מחול ותיאטרון יפני גם השתלם בהילראו אצל ז'אק דלקרוז והשפיע רבות על התפתחותו של הורטון כיוצר עצמאי, כאן הורטון הכיר את תרבות המחול האקזוטית, כולל את המחול האורינטאלי שאיטו למד במצרים, את התנוחה רבת הכוח הפנימי, גם את חשיבותם של הפרטים והניואנסים שבמהלך שטף התנועה הכללי. ב 1934 הורטון הקים את להקתו. תחילה היא הופיעה במרכזי הפשע של הוליווד. להקתו זכתה להצלחה רבה ויצאה בהמשך למסע הופעות ברחבי ארה"ב שכלל את ניו-יורק. בהוליווד הלהקה הופיעה ב'אמפיטיאטרון של הוליווד' Hollywood
Bowl וב'תיאטרון היווני' the Greek Theatre . שני אולמות המופעים נמצאים במרכזי פשע של אותה תקופה. בתיאטרון היווני הורטון גם המשיך את פעילותו כמחנך ואף הכשיר שם רקדנים. בשנות ה- 40 עד ה 50 הוא יצר סדרה של מחולות אתניים, כמיוזיקאלס נמברס שיצר למופעי קברט וסרטים. מושג שלקוח מעולם הבידור ולפיו בהפקה שהיא להיט צריכים להיות חמישה נמברים (מספרים). הם בדרך כלל מחולות, אם כי גם שירי להיט דוגמת 'ממוריס' מ'Cats' ('זכרונות' מ'חתולים') יכולים להיות בתפקיד זה. בהפקת להיט אמיתית חייב להיות מה שמכונה שלושה 'פרודקשן נאמבר - הם מוצלחים במיוחד) עד היום המושג הזה קיים לצערנו גם בהפקות המחול המודרני והעכשווי. בין קטע טוב, שמים קטע משעמם ושלושה קטעים שהם 'פרודקשן נמברס' - בסוף החלק הראשון, באמצע החלק השני ובסוף ההפקה. קטעים אלו חייבים להיות מרשימים במיוחד כדי שהקהל יאהב את ההפקה. ככל שהקטעים שקדמו להם סתמיים ומשעממים הרושם על הקהל גדל - לבד מאמני המחול העכשווי שמתמחים בכך בולטות בסגנון זה הפקותיו של מוריס בז'אר.) מכל מקום הורטון שהיה מוכשר מאוד התמחה בעיצוב 'פרודקשן נאמברס'. הוא שילב ידע רב גוני בהפקותיו האומנותיות: מחול וטכניקות מעולם התיאטרון מה שנחשב לחלק מזרם הכוריאודרמה "choreodramas" שהתפתח כמאתיים שנה לפניו באיטליה (סלבדור ויגאנו - נפולי -1769 יוצר הזרם החדש באלט 'דה אקציונה' שכונה גם 'coreodramma' מחול שבכוחו היה לתאר מהלכים דרמתיים בתנועה). עבודתו של הורטון הייתה עוצמתית, דרמטית, מאוד מוזיקאלית ורקדניו פיתחו יכולות טכניות עצמאיות מרשימות ומאוד ייחודיות. הממסד כדוגמת הממסד בארץ כמובן שלא פרגן לכשרונו גם לא למקוריותו, אולי רק בגלל צבע עור רקדניו, אולי בשל הרקע הכלכלי הנמוך שממנו רובם באו. כיום אנו יודעים להתיחס יותר אל הצד האומנותי שביצירותיו ולדבר על גאוניותו גם על איכותם הגבוה של רקדניו. ביניהם אלוין איילי Ailey Alvin, ג'נט קולינס Janet
Collins, ג'ויס טריסלר Joyce Trisler , ג'מס מיטשל James Mitchell  , בלה לויצ'קי Bella Lewitzky  , ארתור מיכאל , Arthur Mitchell  וג'מס טרוט .Truitte ב 1948 ייסד תיאטרון מחול משלו בלוס אנג'לס שבקליפורניה. ביחד עם לויצקי
Lewitzky והקרן לפיתוח טכניקת המחול שהשניים יצרו ב 1950 החל שיתוף פעולה נוסף וחדש והפעם בינו ובין איש העסקים פרנק אנג
Frank Eng  . שיתוף פעולה זה הביא את הלהקה לתהילה והפקותיהם היו להצלחה שנמשכה עד 1953 שנת מותו של הורטון. אנג המשיך לסייע ללהקה זו עוד כמה שנים, עד שנת 1960. הפסקת התמיכה בלהקה, לא הביאה את הממסד לתמיכה מצדו
במפעל החיים של הורטון ודלתות המחול נסגרו גם הלהקה הפסיקה להתקיים. בין יצירותיו הנודעות של הורטון 'סלומה' 1934, 'פולחן האביב' 1937, כיבוש

ב 1996 רקדני להקתו שיחזרו את יצירותיו Dedication to Jos Clemente Orozco  , The Beloved
and   A Touchof Klee  , אשר הועלו בפני כ 130 איש באולם אינטימי.