אלטינאי אסילמראטוב ( - 40 Asylmuratova Altynai ) שרקדה בחשובות שבלהקות הבאלט בעולם ואמרה בבישנות "לא נולדתי לוחמת" (1999 לסנט פטרסבורג טיימס) התמנתה לפני שנתיים ( בינואר 2000) למנהלת האמנותית של אחד מבתי הספר החשובים בעולם אם לא החשוב שבם - האקדמיה לבאלט ואגנובה של סנט פטרסבורג (the Vaganova Ballet Academy in St. petersburg). לאחר שנתיים בתפקיד אלטינאי אסילמראטוב אומרת: "זהו תפקידי הקשה מכל התפקידים שמילאתי עד כה" .
הואגנובה והקירוב מעוררים סקרנות בלתי רגילה במערב מאחר שמוסדות מחול אלו הקפיצו את הבאלט קדימה, העשירו אותו ברעיונות אסתטיים מיוחדים והעבירו אותו מהמקום בו היה במשך חמש מאות שנים צרפתי רומנטי או מה שכונה בעל אופי, ליבתי למה שהיה באלט ניאו-קלאסי, אינדיבידואלי, מודרני ורוסי. המהפכה הגדולה של הריקוד התקיימה בסנט פטרסבורג ולקחו בה חלק אישים שגדלו, התפתחו ויצרו בשני המוסדות האלו כיום הם נקראים הקירוב באלט והאקדמיה למחול ע"ש ואגנובה מה שמקשה לפעמים לזהותם עם תיאטרון מרינסקי המיתולוגי שבו הם פועלים כיום ובעבר פעלו בו גדולי היוצרים של הבאלט הרוסי מדיאגילב, צ'יקובסקי ועד ניז'ינסקי - פוקין, איבנוב, פרו ופטיפה. מוסדות אלו ניזונים זה מזה כבר למעלה ממאה שנים ומעוררים קנאה במורשת המפוארת שלהם.
ש: מהו סודם?
"ראשית כל המורשת המפוארת עצמה" אומרת אלטינאי אסילמראטוב ומוסיפה "מצד אחד הלהקה שלנו נהנית מאיכותם הגבוהה של בוגרי הוגנובה". אך מצד שני "כוכבים רבים שבים אל בית הספר בתום קרירה זוהרת על הבמה. חזרה של כוכבים אל הואגנובה מעשירה, את המורשת ומוסיפה על הקיים ידע עדכני ומאוד מודרני".
יחד עם זאת עידן הטלוויזיה, האינטרנט והגלובליזציה מעוררים צעירים רבים לחשוב שהם יודעים גם דברים שמוריהם לא התנסו בהם. הם ממלאים עצמם בידע אך אינם מודעים לכך שהם עומסים על עצמם רק מאות פרטים חדשים אולי חלקם גם מודרניים ואבנגרדים אבל אין להם תובנה או יכולת לשלבם במלאכת האמנות. הפרטים לא מלמדים על שייכותם לשלם זה או אחר ואיסופם יוצר אנרכיה חדשה בלבול מחשבתי שעיקרו נראה כשבר רעיוני. בנוסף לכך חודרים לעולמה של האמנות ערכים חברתיים חדשים כגון פופולריות, ריטינג ומסחור. במערב נתקלים במעורבות חזקה של הורים וזכויות תלמיד שפוגעות ברמת הלימודים האמנותיים וביכולת ההתעמקות בנושא שאותו באים התלמידים ללמוד כיצד לבטא. מורה דורשני יכול אפילו לעמוד לדיון ציבורי ולהסתכן בפיטורין.
אלטינאי אסילמראטוב רואה הבדל גדול בין רקדני תקופתה והרקדנים הצעירים אותם היא מלמדת כיום. היא רואה את החשיפה המתמדת וההתפרצות של הרעיונות החוץ אמנותיים לבאלט "הצעירים של היום נהנים מחופש בלתי רגיל, כמותו לא ידע הדור שלנו, לא היה עולה בדעתנו לדאוג כל כך לעצמנו" היא אומרת בעדינות ומוסיפה שיש לכך כמובן מחיר כבד.
ש: מהו?
אלטינאי אסילמראטוב רומזת על נושא האחריות ופריקת עול התלמיד, היוצר והכוריאוגרף "הצעירים פחות אחראיים, הם כאילו זורקים מעצמם את עול האחריות - דבר שלא היה עולה על הדעת בדורנו". שינוי נוסף שבולט קשור במצב הכלכלי ובתעסוקה. "עשרות להקות באלט נסגרות כיום במדינות חבר העמים וקשה לנו לכוון ולסייע לרקדנים למצוא עבודה משסיימו את לימודיהם בואגנובה" היא אומרת ומוסיפה רמזים לגבי הפחד שיוצר צורך של חלקים מהאוכלוסיה הצעירה לחפש דרכים בתחום המסחר האמנותי, הבידור הזול וההמוניות. נראה שהיא מבינה את הצורך הפשוט להתפרנס ובכל מחיר. "בתקופתי לא היה שום סיכון כלכלי, כל רקדן שסיים את הואגנובה מצא עבודה ולא הייתה אבטלה בתחום זה".
כשאנו מדברים על המחול הרוסי אנו מדברים על האסתטיקה של פוקין-דיאגילב-ניז'ינסקי, חיפוש מתמיד לביטוי הרגש . וכשמדובר בריקוד רוסי מדובר ברגש של הרקדן אבל גם ברגש של הריקוד עצמו. דרישה לביטוי הצד המיוחד של היוצר נקראה אז "האינדיבידואציה" חלק מהתפיסה הזו הייתה מלחמה בחיקוי בהתרפסות אחר תרבות אחרת בעיקר אחר תרבות כובשת של מעצמה או של יוצר רב השפעה. השלישייה הרוסית: דיאגילב-פוקין-ניז'ינסקי בהחלט הקפיצה את המחשבה של הריקוד הצרפתי כמאתיים שנים קדימה אל האינדיבידואציה. תהליך שבבת אחת נעצר ונישבר לרסיסים תחת הכיבוש הקומוניסטי.
נושא זה הוא יסודה של המצוקה האמנותית ברוסיה ומענינת לכן, השאלה שגאלינה סטולינובה (Galin Stolyanova) כתבת הטימס של מוסקבה, המתגוררת בבירה הרוסית העמידה לפני אלטינאי אסילמראטוב (לפני חודשיים כשראיינה אותה לעיתון) מענינת אותי במיוחד, שאלה זו נוגעת לדעתי בלבו של הכאב של הרקדן הרוסי משום שלפני תשעים שנים בלבד הכוריאוגרפים הרוסים לא רק שהובילו את עולם הבאלט, אלא גם יצרו אותו למען רקדניו הרוסיים ותיאמו את רעיונותיו עם אישיותם של כוכביו. איך את מסבירה את החוסר בדור החדש בכוריאוגרפים רוסיים? אלטינאי אסילמראטוב מודה שקשה להשיב על כך, "נראה לי שנפילתו של מסך הברזל קשורה לכאן. ביום בהיר אחד נפל מסך הברזל. ואנו פשוט עמדנו מול תהפוכות הריקוד שהתרחשו במערב ומצאנו את עצמנו בתוך מבוכה, פחד ואי ודאות. אני מניחה שכוריאוגרפים שלנו ניסו ובצורה לא מודעת לחקות את הכוריאוגרפים המערביים במקום לבטא את עצמם". מאחר שתופעה זו שכיחה גם במחול השלטוני בישראל אין אנו משוכנעים שכל הפתרון נמצא בתופעת מסך הברזל כי בישראל אין מסך ברזל אלא אם כן פקידי השילטון הם בחזקת מסך ברזל בכל אופן ההשוואה ממש לא דומה אבל התופעה זהה בישראל פשוט אין ייחודיות במחול אלא במקרים בודדים וכולם נמצאים מחוץ לפעלתנותו האינטנסיבית של מסך המחול השלטוני (המכונה בפי כל מחול עכשווי). מכל מקום ומאחר שהמחול הרוסי התפתח הודות לרעיון הייחודיות נראה שזו הזדמנות לדון גם במצבו של רעיון זה כיום ברוסיה. ואלטינאי אסילמראטוב, כיאה לאשת רוח גדולה, כנה ונועזת - בהחלט לא מתחמקת ממנה אל המבוכה ועונה בבהירות על נושא זה ואומרת "חיקוי שבא
בתערובת של חוסר ייחודיות הוא אסון". לאחר רגע היא מוסיפה נימה אופטימית יותר "מובן שכיום מתחילים לגלות אצלנו יוצרים חדשים, שהרי דבר זה לא יכול להימשך לנצח." (מיום ה 30 בנובמבר 01).
16 שנים דוממת ההתפתחות האינדיבידואלית בישראל, זמן שהוא לחיי רקדן נצח ואם נקח בחשבון שקדמה לה כניאה מוחלטת של כ 15 שנים נוספות למורשתה של גראהם, הרי שהתופעה ממש מדירה את השינה מעיני אמני הריקוד הישראלי, אך עתה נמשיך לדון בעיקר דאגתה של אלטינאי אסילמראטוב והיא כך נראה נתונה להתפתחות הבאלט ברוסיה ועתידו נוכח המצב הכלכלי "הממשלה טרודה בארגון מזון לתושבים", אומרת מנהלת הואגנובה "עלינו לדאוג לשמירה על איכות
אמנותנו" היא מוסיפה דרישה חד משמעית ואומרת שאסור להפוך את הריקוד למסחרי "המסחור דוחה את היצירה האמנותית. מה שהפך את הבאלט הרוסי לחשוב כל כך ומיוחד היה קשור תמיד ביכולת הביטוי של הרקדן אם זה מבחינת הרגש, הדרמה או
התובנה המוזיקאלית. המסחור תמיד פוגע בצד זה ומדגיש את התחום הפיזי, הטכני - אנו חייבים להתגייס כדי לשמור על איכותו של הריקוד הרוסי גם במצב כלכלי קשה זה.".
בגיל 10 החלה אלטינאי אסילמראטוב ילידת קזחטאן (1961 Kazakstan) לרקוד בואגנובה ולמרות התנגדותה של אמה שרצתה לראות בה פסנתרנית. בשנת 1978 נכנסה אלטינאי אסילמראטוב ללהקת המחול הנודעת - הקירוב באלט - שבמרינסקי תיאטר. "הפחדים הציפו אותי" מודה הכוכבת שחשבה בתחילה פשוט לברוח משם אבל עד מהרה מצאה עצמה דווקא רוקדת את התפקיד הדורשני אודט-אודיל מאגם הברבורים כתפקיד הסולו הראשון שלה. בתוך חמש שנים מאז נכנסה ללהקה (1983) קיבלה אלטינאי אסילמראטוב את אות הכבוד הגבוהה ביותר לריקוד במדינה הסוביטית. בתקופת הפרסטרויקה יצאה אלטינאי אסילמראטוב , בהזמנת ברישניקוב (Mikhail
Baryshnikov) לניו-יורק והחלה מתמודדת עם עולם הבאלט המודרני. באותה תקופה היא החלה לחפש את מה שהיא מכנה : "my choreographer". בין התפקידים המרכזיים שרקדה בתקופה זו היו "מאנון" מאת קנט מקמילן ו "A Month in The Country" מאת פרדריק אשטון. "רקדנית יכולה להרשות לעצמה, בתקופתנו להיות מרוצה, כשהיא מוצאת תפקיד שמדבר אליה או שהוא מתאים בצורה יוצאת דופן לאישיותה." אלטינאי אסילמראטוב מחפשת את הכ' שלה אותה אישיות שהייתה לניז'ינסקי או לאנה פבלובה שיצרה מחולות שלקחו בחשבון שהם אמורים להרקד על-ידם. מכל מקום המוסד שהיא עומדת בראשו מחנך כידוע רק רקדנים.
עד לשנת 1991 הואגנובה שאבה אליה כשרונות מכל מרחב ברית המועצות. ונראה שמאגר זה התדלדל מאז. "אכן, ישנו שינוי" היא אומרת, "כיום עיקר התלמידים שלנו באים מרוסיה" אלטינאי אסילמראטוב מסבירה את השינוי בכך שבתקופה הסובייטית כל הוצאות התלמיד בואגנובה כללו שכר לימוד, לינה וכלכלה ולא היו על חשבון הורי התלמידים. "כיום כל התלמידים שאינם מוגדרים כרוסים חייבים לשאת בהוצאות הלימודים. המקסימום שאנו יכולים לעשות", אומרת מי שבעצמה באה מחוץ לרוסיה, "למען סטודנטים אלו זה למצוא דרך להקל עליהם או לתת להם הנחות". הנחמה הגדולה של מנהלת המוסד בתחום זה הוא מאגר התלמידים שגדל באמצעות בתי הספר הגדולים של המערב. כשבית ספר כזה ממליץ לנו לקבל תלמיד מאירופה או מארה"ב אנו עושים הכל כדי למצוא לו מקום." אחד ממאגרי התלמידים הללו היה אמור לקום בישראל ולפעול בירושלים. התוכנית הייתה לאפשר לתלמידים ללמוד את שנתם האחרונה בסנט פטרסבורג, אך כידוע משרד החינוך של ישראל לא מצא דרך לאפשר לואגנובה לקום בירושלים וקבר את הדיון בועדה שאליה היזמים של הואגנובה בירושלים, אריאלה זאבי וכותב שורות אלו, ביקשו מנילי כהן לזמנם - אך הם לא הוזמנו אליה והפרויקט שנפל, קיבל המלצה ממשרד התרבות של ישראל שהרקדן הישראלי יממן את הפרויקט מכיסו הפרטי. ראוי לציין שאת סניף הואגנובה בושינגטון מממנת אחת המשפחות העשירות בארה"ב. מסך הברזל פגע בעבר בקירוב באלט ורקדנים ערקו מהלהקה בזה אחר זה למערב.
האם המצב הכלכלי פוגע בואגנובה בצורה דומה?
ת: "המורים לא עורקים למערב, מובן שאיננו יכולים להציע למורה שלנו תנאי שכר שיכול להציע לו מוסד אירופאי וזה מקשה, אך אין לי כל טענות כלפי אישים שמוצאים מקומות עבודה במערב."
פורסם 1/1/02
קישורים:
Altynai Asylmuratova, Studio Rehearsal
Personalities of Saint-Petersburg - Asylmuratova Altynai
