תאמיו קוסקארי

תופעה של יופי מיסטי מאת ירון מרגולין

במדינה בה מוערכת האינטואיציה האנושית יותר מביטוי הרגשות לצמוח כרקדנית על-פי כל קנה מידה מערבי זו בהחלט משימה בלתי אפשרית שתאמיו קוסקארי (Tamiyo Kusakari) - רקדנית יפנית- מוכיחה יום-יום את קיומה. הפרימה בלרינה המיוחדת כל כך מיפן אינה מדברת על עצמה ומוכנה לפתוח מעט את סגור ליבה האמנותי בלבד.

לפרסום בינלאומי היא זכתה, באופן לא מפתיע דווקא כשחקנית שעה שהייתה לשחקנית הראשית בסרט "הנרקוד" ("Shall We Dance?") שיצא לאור בשנת 1996 (מאת ובבימויו של מסוקי סואו (Masayuki Sou) ונושאו אהבה בין גבר ואישה - אישה שבסרט זה מתגלית בהדרגה כמורה לריקוד. "לפני כמה שנים הסכמתי להיראות כשחקנית בסרט "הנרקוד?" ומאז אני ממשיכה לקבל הזמנות גם כשחקנית" אומרת קוסקארי ומתודה שהופתעה לגלות שאמנות של המשחק אמנם עמוקה אבל קשה להעבירה לקהל במלוא מורכבויותיה בשל מגבלות המילים.

תמאיו: "הרגשתי שאני מוגבלת בתחום המילולי שבמשחק". מאחר שקוסקארי הנה רקדנית בכל רמ"ח אבריה ונמנית על הגדולות שברקדניות תבל מעניין לדעת אם לאחר פרסומה על מסכי הקולנוע הוא כבש את אישיותה? תמאיו: "יתכן" היא אומרת ואשוב לשחק, "אבל אחרי הכל צריך לפחות 10 שנים כדי להעמיק בכל תחום כדי להיות בו אישה חופשיה הלא כן?!".

לאחר שזכתה האישה הכל כך אצילית הזו בפרס על סרטה היא אמרה כאמנית גדולה באמת שהחופש בנפשה ורמזה על כך שהיא לעולם לא תיכבש נפשית ותמשיך לרקוד: "עצם העובדה שזכיתי בפרס איננה מחייבת אותי לשנות משהו מדרכי". מהסרט היא רק למדה עד כמה "הראש" שלה והאישיות שלה "מחוברים לבאלט" ושזהו התחום שבו היא צריכה ורוצה להתמקד.

כיום קוסקארי היא הרקדנית הראשית של להקת הבאלט מאקי אסאמי (Maki Asami Ballet Company). להקתה זו שהיא אחת מלהקות הבאלט הגדולות של יפן נוסדה בשנת 1956 על-ידי אקיטו טצ'יבנה (Akiko Tachibana) וביתה אסמי מאקי (Asami Maki) שתיהן כוריאוגרפיות שעבודתן משולבות ברפרטואר הקלאסי-רוסי של הלהקה (דון קישוט, אגם הברבורים) בשנת 1978 - התקופה שבה עדיין אמני מחול מרכזיים ולהקות חשובות של רקדנים העלו מיצירותיהם בארץ גם להקה זו מיפן
הופיעה בישראל והשאירה רושם אדיר כמו גם בשאר ארצות המערב בהן הופיעה. קוסקארי התקבלה ללהקה זו בשנת 1984. אין היא מנדבת אינפורמציה לגבי ראשית הקרירה שלה והיא רק מעמידה כמה עובדות יבשות ביניהן שהיא החלה את לימודי הריקוד שלה באקדמיה לריקוד נוריקו קוביאצ'י (Academy)Noriko Koboyashi Ballet) ממנה עברה ללמוד בטצ'יבנה
(the Tachibana Ballet School). לגבי פרטים נוספים בקרירה שלה אפשר לקבל עליה (כעל אמנים יפנים בכלל) אינפורמציה רק מארכיונים של קטעי עיתונות וגם כאן לא תמצא פרטים אוטוביוגרפיים אישיים.

בולטת בקטעי העיתונות הללו, למשל, העובדה שמאז שנת 1987 בה העלתה את "אגם הברבורים" היא לא פסקה מלככב על בימות העולם כולל בלהקות הריקוד של רוסיה ובתפקיד אודט/אודיל מ"אגם הברבורים" הנחשב לסמל המסחרי של הבאלט הרוסי ובהחלט נדירות הרקדניות מחוץ לרוסיה שזכו לככב בתפקיד כל-כך "רוסי" זה ועוד כאורחת של להקת באלט רוסי במוסקבה. צעד שיש בו יותר מהכרה בגדולת כשרונה של תאמיו קוסקארי. צניעותה רבה עד כדי כך שהיא, כמובן, אינה מאזכרת כלל עובדות אלו של כוכבות על בימת מוסקבה. ויותר מכך, בשנת 1999 בעת מסע להקת הבאלט של לנינגראד (מסנט פטרסבורג) ליפן שעה שהלהקה העלתה את "אגם הברבורים" תאמיו קוסקארי - הרקדנית הגדולה של יפן הייתה זו שהוזמנה לככב בתפקיד הראשי אודט/אודיל. (ראה ידיעה בחדשות הריקוד מיום 12/1/02). תאמיו קוסקארי נחשבת כיום בצדק לגדולה שברקדניות יפן - פרימה בלרינה אמיתית בעלת יכולת טכנית מושלמת המשלבת מזרח ומערב. היא אישה יפה ומעצבת תפקידים בחוכמה וכל פרט בהם מלוטש ומוגש כאילו והוא היה מחול עצמאי העומד בזכות עצמו. יצירה שהיא מלאכת מחשבת בלתי נתפסת בשלמותה והנסתר בה רב על הגלוי. תאמיו קוסקארי הופכת בעזרת אישיותה הכל-כך מיוחדת את אמנות הריקוד לתופעה של יופי מיסטי בו הלא נודע שב ומתפרץ ממקור בלתי צפוי ומפתיע אותך שוב ושוב בזוהרו.

נוריקו אוהטה (Noriko Ohata) מסולניות הלהקה, היא רקדנית קטנטונת שהייתה בכיתה שלי לבאלט קלאסי בסוף שנות ה - 70. מעט מאוד יכולתי לשוחח עם נוריקו שלעולם לא פסקתי מלהעריצה. תמיד פגשת בה בשעת אימון. נוריקו לעולם לא נחה והיכולת שלה הייתה כה מושלמת עד כדי כך שיכלה לשתות מים מנרלים מבקבוק כשהיא עומדת בבאלנס על הפוינט בארבסק.

קוסקארי היא רקדנית שרבים רואים בה כגדולה אף מחברתי לכיתה. שתיהן הרבו להופיע ולרקוד בעולם כולל על בימות מחול גדולות ומפוארות מנוריקו למדתי שהתיאטרון ביפן שונה - החלטתי לברר זאת ואכן, קוסקארי מדהימה אותי בתשובתה לשאלה. האם ישנו הבדל בין האולם שבו היא מופיעה ביפן ובמערב? תמאיו קוסקארי: "כן בהחלט, במובן זה יפן היא בהחלט סביבה מוזרה. התיאטרון מכיל ביפן במה רחבה מאוד ועמוקה עד כדי כך שהקהל רואה את הרקדן במרחק מה אבל מכל כיסא הוא נראה בצורה ברורה ופרופורציונאלית. "הריקוד שהוא אמנות נשגבת ועל התיאטרון להכיל ממד זה של ריחוק ופרופורציה בימתית בין הקהל והרקדן, כאן מוגזם". היא מסבירה שאמנם רק כך יוכלו הרקדנים להשיג את הריחוק הזה שהוא מאוד אמנותי ויוצר את הילת המסתורין העל אנושית ומבחינה זו התיאטרון ביפן מאוד מוזר שונה ומבלבל כי הרושם ברוב המקרים הוא שהוא גדול מדי למשל, the Tokyo International forum הרי שזהו אולם ענק בן מעל ל 5000 מושבים. מובן שזהו אולם גדול מדי, אבל מצד שני כך הופך עולם הבאלט לנגיש יותר ולפופולרי וגם זאת עלינו להשיג בנוסף לשמירה על איכות גבוהה של אמנותנו.".

לגבי האני מאמין שלה תמאיו קוסקארי אומרת שרקדנית חייבת לדעת להתמקד בתפקיד, "ללמוד אותו היטב כולל את אמנותה, אמנות הריקוד שהרי אם היא לא לומדת היטב את הדברים ומן היסודות שלהם, מבסיסם, גם במהלך הופעותיה
היא ממשיכה לימוד זה ובמיוחד אם אופיה נמהר ואף אם היא מאוד סקרנית לגבי תפקידים חדשים, עליה להמשיך ולהתמיד, להתמקד במה שהיא עושה שאחרת אחרי הכל מאוד קל לאבד תובנות כאלו גם אם הושגו בעמל של שנים.

קוסקארי אומרת שלצבור ידע אמנותי, יכולת ביטוי ריקודית היא אמנות בפני עצמה ודרוש זמן רב להשיגה. "דבר זה כידוע אינו בנמצא לרקדניות גם לא לרקדנים. לכן על הרקדנים להכיר היטב את עצמם כדי שהאופי הזריז והמתלהב רב הסקרנות רק יבוא ויסייע להתפתחותם."

פורסם 1/2/02

The show could be said as a big scale promenade concert. They devised good means for entertaining customers. The highlight of today was a duet ballet played by Ms. Tamiyo Kusakari and Mr, Jurgen Wagner, She
was rather tall among Japanese. She danced beautifully with
confidence

Toyota Motor Corporation to develop artistic and cultural activities
over a broad range of fields. Playing the music will be the Nagoya
Philharmonic Orchestra and the "Toyota Master Players, Vienna". The
soloists are Peter Schmiedl (clarinet), Eva Lindt (soprano), Michiko
Kamiya (violin), Tamiyo Kusakari (ballet), and Jurgen Wagner (ballet).
Together, they will present an enjoyable collage of ballet and music
on
the theme of "Vienna, Capital of Music", with a particular focus on
Viennese waltz

קישורים:

 אתר המחול של יפן

Midnight Eye review- Shall We Dance-1996