מעל ל 50 באלטים נוצרו במאה ה- 20 על נושא אהבתם של רומאו ויוליה לפי המוזיקה ('רומאו ויוליה') מאת פרוקופייב.
משיכתם של הצעירם עזה, אהבתם של 'רומאו ויוליה ' חזקה ועוצמתית עד-כדי כך שהיא מתגברת על כל המכשולים . אנו נהנים להזכר ברגש האהבה שלהם גם אם הוא רק חלק ופרט קטן מהנושא הכולל 'רומאו ויוליה' בו נתבונן בהדרגה. נעקוב אחר שרשרת המחולות שנוצרו בהשראת המיתוס 'רומאו ויוליה', גם אחר פרוקופייב שכתב את המוזיקה המרכזית לעשרות הריקודים שנכתבו לה. ללא ספק הבאלט שנושאו משיכתם של הצעירים היה פופולרי במאה שעברה.

על היסוד הטראגי שב"רומאו ויוליה"

בראיה כוללת מרבים לחשוב ש"רומאו ויוליה" הוא סיפור אהבים של צעירים. אלא שבראיה נוספת לא רק שמדובר במוטיב של אהבה ללא פתרון, אלא בנרטיב מורכב בהרבה בו פועלים הצעירים בלהט רב בניגוד לדרכי החינוך שהורגלו אליהם במסגרת משפחותיהם. יוליה היפה, נמצאת בתוך מסיבה של בני משפחתה, היא מלאה בכוונות טובות, כאן במסיבה בניגוד לרצונה היא מתאהבת ברומאו - בבנם של אויבי אביה. אהבתה מתפתחת בניגוד לרצון אביה. היא בוגדת ברגשותיו, גם רומאו אינו כליל השלמות, גם הוא מתאהב בבת אויבו של אביו ואף פולש אל המסיבה שלו. יוליה, בהכרה מלאה, מבלי להיוועץ עם רומאו, לוגמת משקה שישנה את גורל חיי רומאו. המשקה גורם לה להראות לגמרי מתה.

אוהביה עורכים לה הלוויה מלכותית במערה ורומאו אהובה בא ומתאבד שם כתוצאה ממותה . יוליה מתעוררת, ומגלה שהכל כבר מאחוריה - רומאו שלה האמין לקסמי המשקה הזדוני ונטש אותה, גם היא מתאבדת. המשיכה כאן גדולה, האהבה עצומה גם האובדן וההרס כאן אדיר. גודלו של הרס בעל ממדים כאלו במיתוס אינו מקרי. המלחמה בין המשפחות של רומאו ויוליה שבתחילת הסיפור מתמדת. הנערים צמחו על קרקע של שינאה לשכן ומביאה אותם, גם כל אדם שנמשל להם, לגעת בעוצמה
רבה, במקום שמכיל פוטנציאל של הרס. נערים אלו מתאהבים בכוח דואלי שבכוחו להרוס אותם חיים. משל זה בא להזהיר כי בכל מקום שיש בו שנאה ואלימות, ההורים עשויים, מבלי משים, לחנך את ילדיהם ל'אהבה' שלמה, מורדת ו'בוגרת' דוגמת 'רומאו ויוליה'. כך מתפתח מושג האהבה בדואליות רעיונית ומתקבלת מחשבה שקרית לגבי קיום האהבה האמיתית. מושג כזה מופנם וחודר אל נפשות הילדים. נוצרת על חשבון המושג האמיתי של האהבה (סיוע הדדי, התפתחות הדדית הקשבה לאחר שבשני, חמלה וסיוע לאחר. רצון לסייע ולהשתכלל גם להתפתח בנוכחות ובסיוע השכן, האהוב. שאיפה לשכלל את האחר שבשכן על-פי אופיו ולהזדהות עם הדומה) אהבה ומשיכה לכיליון, תשוקה עזה להרס עצמי ולהרס השכן המומשג (שיקרית)
'אהוב'. להט ההרס נוצר ב'רומאו ויוליה'. הם מפנימים את רעיון האהבה האחרת (רעיון שיקרי) וחיים לאורו. האם את תפקיד יוליה כיום מקבל האקסטזי ורומאו הוא אופנוע, מסע מסוכן ושאר אמצעים לתאונת 'דרכים' בדרכם? התוצאה דומה גם אם היא לדברי אוהביהם: להרגיש 'נעים', טוב', 'חופשיים או 'מאוהבים'.

הנושא שעניין כל כך את אנשי המאה ה- 20 כמעט שלא דיבר אל אנשי המאה ה - 19. כנראה שהאלימות שביסוד 'רומאו ויוליה' לא משכה אותם והם לא השתוקקו ולא התאהבו בחיסול ההדדי שמוכר כל-כך מ'רומאו ויוליה'. ובכל זאת הם לא פסחו על המיזוג שבין ארוס והמוות, אבל מנקודת מבט שונה לגמרי, למשל הדיון במיתוס של פירמוס ותיסבי and Pyramus Thisbe .
בפירמוב ותיסבי הגורל שב ומשתמש באהבה כדי לעורר צעירים יפי תואר שהתגוררו בבבל העתיקה בסמיכות לקיר משותף שמפריד ביניהם להתאהב ולפגוש במוות.

 פירמוס ותיסבי

זוג האוהבים הפופולרי של המאה ה- 19 היה שונה מאוד מזה שפוגשים במיתוס על הצעירים "רומאו ויוליה" גם אם ישנם קווים משותפים הרי שהמסר אחר לגמרי. פירמוס ותיסבי אהבו זה את זה ורצו להינשא, אך הוריהם אסרו זאת עליהם. קיר בעל סדק קטן, דרכו יכלו ללחוש דברי נועם ואהבה היה שותף תומך באהבתם. הם התגוררו בסמוך לו והיו אסירי תודה לקיר ולסדק שדרכו לחשו דברי אהבה ואף היו מדביקים אליו נשיקות הוכרה, גם באשר לא יכלו לנגוע זה בזה. הם התבוננו בחלק, פרט של גוף מושא אהבתם, דרך סדקו ועל-פיו דימינו את התמונה כולה. קולם הטבעי לא הוכר, רק לחישות שהעצימו את אהבתם לממדי ענק. בערפל ובניתוק שחוו בגלל המצב התאהבו. השניים היו נחושים בדעתם להיפגש ולחשו ביום אחד זה לזה תכנית בריחה ומפגש אהבה. תחת עץ תות עמוס פרי לבן שצמח בסמוך למעין מפכה וקריר יפגשו. הצפייה לרדת הליל הייתה עבורם ארוכה. הגורל שהפגיש אהובים על בסיס פרטים בלבד וחלקי עובדות (קיר חוצץ שהעצים פנטזיות), לא יכול שלא לדחות פגישה מלאת חיים שבנויה על חוסר בעובדות מציאותיות שכזו - ואכן, בחסות החשיכה חמקה תיסבי מן הבית ופניה אל עץ התות המיועד, פירמוס טרם בא, והיא חיכתה לו, החשיכה הייתה מסייעת לאהבתם עד כה והפיחה בליבה עוז-רוח.

פתאום תיסבי הבחינה בלביאה, חיה פראית שכילתה זה עתה את טרפה; לסתותיה היו מגואלות בדם. הלביאה באה לרוות צימאונה במי המעיין המפכה סמוך לעץ התות של מפגש אהבתם. תיסבי הספיקה להימלט, אך אדרתה נשמטה מעליה. בדרכה
מהמעיין פגעה הלביאה באדרת וקרעה אותה לגזרים בטרם נעלמה. פירמוס, היפה שבנערי בבל, ראה לפניו בהגיעו לשם קרעי אדרת מגואלת בדם ועקבות הלביאה לידה. הוא לא פקפק וכפי שמילא ראשו בפנטזיות אהבה דרך חור שבקיר ופרטי מציאות שראה בדימיונו, כך מילא עצמו עתה במסקנות שווא נמהרות: 'איכה לא הקדים לבוא, איכה לא הגן על אהובתו?' עמד ושלף את חרבו ונעצה בחזהו.

דם פרץ מגופו וצבע את פרי התות הלבן באדום זכר למקרה עד עצם היום הזה. מששבה תיסבי ממחבואה וראתה את אהובה גוסס סמוך לעץ התות, גחנה וחיבקה אותו לראשונה בזרועותיה. תיסבי, היפה בנערות בבל, נשקה לשפתיו בלהט. לרגע קט פתח פירמוס את עיניו והמוות שב וסגר אותן לנצח. תיסבי הייתה המומה. המציאות המזעזעת פגשה בה והייתה ניגוד גמור לפנטזית אהבותיה. היא קמה ונעצה בליבה את חרבו של פירסאוס. המיתוס היווני העתיק (מאת אובידיוס) קם לתחייה והשאיר רושם גדול על אנשי המאות הקודמות ואין ספור הפקות אומנותיות נוצרו בהשראתו. 'פירמוס ותיסבי' התקבלו בהתלהבות וההמונים ראו בהם רק משל ללהט להיפגש וגורל שחשק בו והתעלל בו למוות. לא אזהרה מחוסר ידע ומאי ודעות. בנוסף לזאת, ראו הקדמונים, בתיסבי סמל לאישה אוהבת ונאמנה. קשה כיום להתעלם מהעיוורון המציאותי מהשקרים החשיבתיים עליהם חונך דור זה. המפגש עם המציאות בהכרח יזעזע אותו. הרומנטיקנים התפעמו כמובן מהלהט שמתעורר עקב דבר בלתי צפוי דוגמת 'אהבתם' של פיראום ותיסבי ואין פלא שרבים מצעיריהם מצאו את מותם במיני דו-קרב על כבוד 'אהבתם'...

 גילגוליו של 'רומאו ושל יוליה'

הנושא 'פירמוס ותיסבי' היה אופנתי גם במאה ה- 19. ובכל זאת, ארבעה יוצרים בני המאה ה- 19, קידמו את זמנם וחשקו ב'רומאו ויוליה' ליצירת הריקוד שלהם. הארבעה בנו ריקודים לפי הנושא שמעדיף חיסול בשל אלימות ומאבקי כוח: 'רומאו ויוליה' לא על מוות עקב נמהרות, ראיית פרט אחד מתמונה שלמה וחוסר ידע: פירמוס ותיסבי. מובן שהמשל על מאבקי הכוח שמביאים למותם של הילדים הועלה בצורה מושלמת (ועד לפרטי פרטיו האחרונים) ובדיוק שמלמד רק על הבנה אמיתית במהלכי הרגש
שרעיון כזה מפעים בלב אדם, במחזה 'רומאו ויוליה' על-ידי שקספיר. אומן גאון שיצר מצבים הפכפכיים, גם משתנים בדייקנות כמעט מתמטית - אומן אמיתי.

ב 1785, יצר הפנטומימאי אוסביאו לוצ'י Eusebio Luzzi בונציה זוג אוהבים חדש על בימת הריקוד של תיאטרון סמואלה Samuele בשם 'רומאו ויוליה. המוזיקה לבאלט זה נכתבה על ידי לואיג'י מרסקלדי  Luigi Marseceladi - מלחין שכתב לכוריאוגרפים נודעים כג'וליו ויגאנו Gulio Vigano. זהו הבאלט הראשון 'רומאו ויוליה'.

פליפו ברטי Fillipo Berreti יצר את הבאלט השני 'רומאו ויוליה' - גם הוא באיטליה, הפעם בלה סקאלה שבמילנו בשנת 1787. ברטי,הכוריאוגרף גם ככב בתפקיד רומאו. נראה שדובר בבאלט קצר בן תמונה אחת או שתיים מאחר שבתוכנית הערב שנמצאה בארכיון נראה שהריקוד 'רומאו ויוליה' מופיע ביחד עם עוד שני מחולות.

בשני בנובמבר 1809 במוסקבה נוצר הבאלט השלישי, ריקוד רב עוצמה ומרשים בן חמש מערכות בשם 'רומאו ויוליה' והפעם על ידי איואן ואלברק Ivan Valbergh או Valberkh כוריאוגרף, יליד רוסיה והרוסי הראשון שמונה לעמוד (ב 1794) בראש בית המחול הקיסרי Imperial school (ראה התפתחות הריקוד ברוסיה) 'רומאו ויוליה של ואלנברק נוצר בהשראת האופרה 'רומאו ויוליה' מאת המלחין הגרמני דניאל סטיבלט Daniel Stibelt (שהיה מנהל האופרה פרנצס בסנט פטרסבורג). את תפקיד רומאו רקד ואלנברק בעצמו. הבאלט הוצמד לסיפור המוכר כיום לבד מסופו. כשרומאו נכנס למערת הקבורה על-פי סטיבלט - ואלנברק אביה של יוליה מגלה אותו ועומד לרצוח אותו. אחיה של יוליה - דון פרננדו מתערב. רעש חרבות הקרב מעיר את יוליה מתרדמתה. היא זורקת עצמה אל בין זרועותיו של רומאו מה שמגביר את זעם אביה. האח משכנעו להירגע ובהמשך גם אפשר להם להינשא. הבאלט מסתיים בפיוס בין המשפחות היריבות.

ב 1811 בקופנהגן וינצ'נסו גליאוטי Vincenzo Galleoti חיבר את הריקוד הרביעי. 'רומאו ויוליה' של וינצ'נסו רקדו לפי המוזיקה מאת קלאוס נילסן של
Klaus Nielsen Schal (בתיאטרון המלכותי). גם הפקה זו כללה חמש מערכות. בתפקיד יוליה רקדה גיסתו של המלחין מרגרט של Margrethe Schall ורומאו היה תלמידו של נובר אנטוני בורנונביל Antonie Bournonoville ואביו של הכוריאוגרף הדני הגאון אוגוסט בורנונביל August Bournonville (ראה תולדות המחול על קצה האצבע - התפתחות הבאלט בצרפת).
הפקה זו של 'רומאו ויוליה' כללה חלקי פנטומימה נרחבים. גם אם פנטומימה בתוך ריקוד היא תופעה סטאטית וקטיעת הזרימה, הרי שהדבר היה חלק מאופנת כתיבת הריקודים. רושם מיוחד עורר רגע בו האורגן ותזמורת ניגנו וזוג האוהבים עצר בפוזה מתמשכת דוגמת אמור ופסיכה Amour and psyche.

כמעט מאה שנים חלפו עד שגילו אומני המאה ה- 20 את הנושא ולא מקרה שכוריאוגרפית רוסיה הייתה הראשונה בתחום. ברוניסלבה ניז'ינסקה Bronislava Nijinska

(אחותו של ניז'ינסקי) ואחת היוצרים הדגולים של עולם הריקוד, כוריאוגרפית מקורית וגאון אומנותי יצרה 'רומאו ויוליה' חדשים. היו אלו זוג 'אוהבים' מודרניים למדי במידת מה גם סוריאליסטים: צעירים שברחו על מנת לממש את אהבתם. המוזיקה שניז'ינסקה בחרה ליצירתה הייתה מאת קונסטנט למברט Lambert Constant. ההפקה הועלתה בפריז על-ידי ה'בלה רוס' Russes Ballets של דיאגילב Diaghilev ב 1938 . המלחין האנגלי קונסטנט למבר  Constant Lambert  הוזמן תחילה על-ידי דיאגילב לחבר לבאלט את המוזיקה, משגילה שדיאגיליב רוצה בבאלט סוריאליסטי נסוג וביקש לפרוש מההפקה. בסופו של דבר הוא התרצה וחיבר את המוזיקה. מצבו של קריסטופר ווד Chirstophere Wood שאמור היה לעצב את התפאורה היה שונה לגמרי. ווד הגיע למונטה קארלו בהזמנתו של דיאגילב כדי להתחיל בעבודה ונדהם לגלות שדיאגילב, במהלך טיול בפריז, גילה את הצייר הצעיר ז'אן מירו ותוך כדי כך גם את התנועה הסוריאליסטית והתלהב מרעיונותיה. דיאגילב הזמין את עיצוב התפאורה לבאלט החדש 'רומאו ויוליה' ממירו וממקס ארנס .Joan Miro and Max Ernst ווד נותר חסר עבודה.
ברוניסלבה חיברה כוריאוגרפיה תמציתית כיאה. היא התמקד בפעולות האנשים שנובעות רק מהרגשות שמייצגים את הרעיון המרכזי. נפשות שפעלו הדדית, השתוקקו להתקרב זו לזו גם חיסלו הדדית זו את זו ותו לא. רק עיקרי הפעולה שנדרשת לתחושת הצופה ולהבנתו כי הבאלט הניצפה הוא 'רומאו ויוליה'. כדי לפתח עוצמות רגשיות כאלו במהלך הפקה מחולית בת 55 דקות כפי ש'רומאו ויוליה' של ברוניסלאבה היו, צריך להיות באמת כוריאוגרפית מאוד מקצועית, מומחית בחיבור ריקוד וגאון.

יוליה הייתה תמרה קרסבינה ורומאו היה סרג' ליפר. ההצלחה הייתה מעבר למצופה. המסך עלה מעט ודרך הסדק שנוצר בינו ובין קו הבמה נראו כפות רגליים מתרוצצות. כשעלה המסך לגמרי רק יוליה נכנסה לבמה. נערה חביבה, אולי רקדנית הלהקה ותיק על כתפה שנופל ותכולתו נחשפה לכל עבר, רמז לבאות. רומאו (סרג' ליפר) היה מרשים, גברי בלבוש שהזכיר טייס. בין השניים התפתח דואט שתחילתו שעשוע והמשכו אהבה ובריחה מהמקום.

הופעת הבכורה בפריז לוותה בהפגנה מתמשכת של נוער הגל החדש - אז הסוריאליזים. הצעירים ראו בבלה רוס חלק מהעולם הבורגני והקפיטליסטי והם התנגדו לקיומו. הסוריאליסטים הצעירים רתחו מזעם על השימוש ברעיונותיהם להפקת הריקוד של דיאגילב. בבכורה של 'רומאו ויוליה', מהרגע שבו נראה המסך שמירו צייר להפקה, החל מתרחש באולם סקנדל דומה לזה שהתרחש בבכורה של 'אחה"צ של הפאון' מאת ואסלב ניז'ינסקי (אחיה של ברוניסלבה). המשטרה נאלצה להגיע ואסרה חלק מהמתפרעים. להופעות הבאות לא ניתן היה כלל להשיג כרטיסים.

גונו יצר אופרה לנושא ב 1867 (בכורה בפריז, תיאטרון ליריק) וצ'יקובסקי חיבר 'פתיחה-פנטזיה לתזמורת' בהשראת 'רומאו ויוליה' ב - 1869.מדובר בקטע מוזיקאלי קצר ותמציתי, תחושת הקרב שבפתיחה מייצרת מפגש בין האוהבים שמשתוקקים להכיר זה את זה, השניים מתקרבים, מתאהבים ומתחסלים הדדית. גרסה חלקית לסופרן ותזמורת שיצר צ'יקובסקי הושלמה על ידי טניב ב 1893.

יותר מ 50 באלטים נכתבו למוזיקה של פרוקופייב בנוסף לתריסרי מחולות שנכתבו לצלילי הסימפוניה הפואטית מאת צ'יקובסקי וגם לזו של ברליוז. באלטים בנושא זה נכתבו לצלילים שונים נוספים גם לקולאזים מוזיקאלים. הווה אומר שסך-הכל נוצרו במהלך שבעים השנים האחרונות של המאה העשרים יותר מ -80 באלטים בשם 'רומאו ויוליה' - יותר מהפקה חדשה אחת בכל שנה.

 רומאו ויוליה מאת פרוקופייב

'השטן חוגג היכן שנמצאים המלאכים' אומר הפתגם של האומנים הגדולים. 'רומאו ויוליה' מאת פרוקופייב נכתבה לאחר שצ'יקובסקי כתב את ה'פנטזיה התזמורתית' שלו. יצירה מצוינת בהשראת אותו רעיון. בכל זאת, דווקא יצירתו של פרוקופייב שימשה מודל לשרשרת הבאלטים 'רומאו ויוליה'. הצלחה זו של המוזיקה לא באה לעולם בשלום ונתקלה כדברי הפתגם בשטן על כל צעד ושעל, כל מי שהיה אמור לסייע לפרוקופייב בתהליך היצירה עמד כמטרד להשראה.

תחילת דרכו הייתה קלה וזורמת. פרוקופייב למד נגינה על פסנתר והלחנה אצל מוריו ליאדוב, רימסקי-קורסקוב וטצרנין Lyadov, Rimsky and Techernin

יצירותיו הראשונות עוררו הד רחב כבר בתחילת דרכו. במיוחד הצליחה הסימפוניה הקלאסית"Symphony Classical" שלו. את רוסיה הוא עזב לניו-יורק, פריז בגלל המהפכה הרוסית (1917). ב 1921 התקיימה הבכורה לאופרה שלו 'אהבת שלושת התפוזים' - בשיקגו. לאחר מכן החל שיתוף הפעולה בינו ודיאגילב שכבר התעניין ביצירתו ב 1915.

פרוקופייב יצר עבור הבלה רוס של דיאגילב את Steel of Age, 1921 in Chout
in1925 ואת 'הבן האובד' ב 1929 . ב 1932 בחר פרוקופייב לשוב למולדתו. הגעגועים לרוסיה גברו עליו והוא עזב את כל טוב המערב לטובת ארצו. גם רוסיה לא אכזבה את 'הנסיך' ונתנה לו השראה. הוא ידע תקופה אמיתית של פריחה יצירתית בה חיבר את 'רומאו ויוליה' גם את רוב עבודותיו החשובות: 'מלחמה ושלום' 'פטר והזאב', 'סינדרלה', 'פרח האבן' גם הסימפוניות המאוחרות שלו והסונטות לפסנתר. (פרוקופייב נפתר ב -1953). 'רומאו ויוליה' לא נולדו אצל חיי הנסיך להם הורגל עד כה. משפרוקופייב שב לרוסיה (1932) הזדמנה לרקדניה אפשרות שעמדה כבר בפני רקדניו של דיאגילב, קודם לכן, לרקוד ליצירות הבאלט שיכתוב למענם. ראדלוב Radlov - תלמידו של הבמאי הגדול מאירהולד ומעריץ מושבע של ויליאם שקספיר חשב ש'רומאו ויוליה' הוא הרעיון הבא שנחוץ להזמין מפרוקופייב למען התפתחות הבאלט הרוסי. ואכן ב - 1934 החל הרעיון להתגלגל בהנהלת הקירוב שפנתה אל פרוקופייב ודרשה ליצור 'רומאו ויוליה' אבל עם 'סוף טוב' לא טראגי ולא שקספירי.
 'אנשים חיים מסוגלים לרקוד בשעה שמתים לא' הסביר לימים פרוקופייב את טיעוניהם 'רומאו ויוליה' שלהם היו אמורים להרקד בהשראת 'רומאו ויוליה' של המלחין הגרמני דניאל סטיבלט. האופרה שלו 'רומאו ויוליה' והבאלט שנוצר בהשראתה על ידי ואלנברק בקירוב ב- 1809 הסתיימו עם 'סוף טוב'. פרוקופייב, חדור אמונה ברעיונותיו, לא ויתר והמשיך לחבר את המוזיקה עם
סוף טראגי הולם. באוקטובר 1935 נערך בסנט פטרסבורג 'ערב של מלחנים בני זמנו' - ופרוקופייב השתתף בו. הוא ניגן את הגרסה הראשונה לפסנתר של 'רומאו ויוליה'. תגובת הקהל הייתה נלהבת ועודדה את המלחין שנחשב לאחד מהמלחינים
הפחות קונפורמיסטים של התקופה ואנטי-רומנטיקון. הקירוב התמהמה סביב עיצוב הרעיון והדרישות שפרוקופייב לא יכול היה להשלים אתן. פרוקופייב גם חש שלאחר עבודה ממושכת עם דיאגילב ובמיוחד עם פוקין הוא כן מבין בריקוד, במוזיקה הנחוצה לו וגם בחידושיהם של אנשי הבלה רוס: 'אין צורך בקישוטים ובדברים שאינם נחוצים לביטוי המיידי הקשור בהתפתחות
הקו המרכזי של הבאלט', למד מפוקין וחשב לעצמו. רעיונות אלו היו אז מהפכנים עבור אנשי הקירוב ולמען האמת גם כיום יוצרים עכשוויים רבים אינם מבינים בהם דבר שלולא כן הם לא היו מעדיפים ללכת סחור סחור ולקשט את צעדי הריקוד שלהם באין ספור חזרות ואפיזודות מיותרות כולל כל אותם אמצעי רושם והכל כך לא נחוץ להתפתחות הרעיון. בסופו של דבר הנהלת הקירוב התמהמה ופרוקופייב חתם על חוזה להפקת 'רומאו ויוליה' עם ה'בולשוי' במוסקבה ויצירת הבאלט שוב התעכבה. הכוריאוגרף ליאוניד לברובסקי Leonid Lavarovsky היה אמור לחבר את הבאלט הראשון למוזיקה זו עבור הבולשוי גם לו היו דרישות. 'יש לערוך שינויים הכרחיים' טען לברובסקי. הבכורה טרם התקיימה. המלחין המשיך והתרכז ברעיון השקספירי אבל מבלי לשתף עוד ברעיונותיו את הכוריאוגרפים והפקידים למיניהם. הוא התכנס בתוך עצמו וחיבר את שתי הסויטות הנודעות, אחת לתזמורת ושניה לפסנתר שריכזו אל תוכן את כל המוטיבים המרכזיים של 'רומאו ויוליה' (את הסוויטה התזמורתית השלישית הוא חיבר ב1946.)

כעבור שנתיים ב 1937 פרוקופייב הציע את המוזיקה לרקדנים אחרים. הוא פנה לשני מוסדות שלא באו אליו בדרישות נוספות: בית הספר הנודע לריקוד בלנינגרד (סנט פטרסבורג של ימנו) the Leningrad School of Dance ותיאטרון הלאומי ברנו שבצ'כסלובקיה the Brno national theatre in Chechozlovakia בסופו של דבר ואחרי קשיים רבים יצא לאור הבאלט 'רומאו ויוליה' הראשון למוזיקה שלו ביום השלושים לדצמבר של שנת 1938 אבל בצ'כסלובקיה. רומאו הראשון היה איוו פסוטה 38 (Ivo Psota) וזורה סמברובה Zora Sambrova הייתה יוליה הראשונה. הכוריאוגרף הראשון שהיה נטול דרישות הוא רדלוב Radlov. צרותיו של המלחין לא פסקו גם אחרי הבכורה הזאת. הבולשוי הכריז שאי אפשר לרקוד לפי המוזיקה שלו וביטל את החוזה אייתו, במקביל, הנהלת הקירוב חזרה בה וחשקה לפתע ביצירה ועוד בכוריאוגרפיה מאת לברובסקי. המלחין שכבר היה למוד ניסיון לגבי מה זאת יצירה במזרח אירופה והשלכותיה בודאי עדיין עמד מופתע כששמע שגלינה אולנובה - הפרימה באלרינה הגדולה של הקירוב (רקדה גם בבולשוי) דורשת רק 'כמה מלודיות שיתאימו לסגנון שלנו' ומהרקדנים שחשבו
שהמוזיקה הזו לא מתאימה כלל לריקוד. בנוסף לכך היו גם אלו המשוכנעים שהיצירה לא מהווה שום ביטוי לאהבתם של רומאו ויוליה. הסערות שעברו על המלחין נמשכו גם בפטרסבורג. לתזמורת היו כמובן דרישות משלה ובכל זאת פרוקופייב הוא זה שיצר את המודל המבוקש ביותר ל'רומאו ויוליה' מודל שהחזיק מעמד לאורך כל המאה ה -20.

סופם של יסורי המלחין הגיעו אל קיצם. ב 11 בינואר 1940 'רומאו ויוליה' הועלו, ללא כל ציפיות להצלחה, על הבמה בסנט פטרסבורג. הכוריאוגרפיה הייתה מאת ליאוניד לברובסקי Leonid Lavarovsky וגלינה אולנובה Ulanova - הייתה יוליה מדהימה לציידו של קונסטנטין סרגייב Konstantin Sergeyev שהיה רומאו אלגנטי במיוחד ונערץ. (סרגייב היה מאוחר יותר גם הכוריאוגרף הראשון שחיבר את הבאלט 'סינדרלה' ליצירתו של פרוקופייב (1946 - סנט פטרסבורג). 'רומאו ויוליה' התקבלו על-ידי הקהל בניגוד לכל הציפיות בהתרגשות רבה. הבאלט זכה להצלחה שנמשכת למעשה עד עצם היום הזה. שנתיים לאחר מכן שב והועלה הבאלט מאת לברובסקי גם בבולשוי (ב 28 דצמבר 1946) הפקה שבה ועלתה בלהקות רבות גם הייתה פופולרית מאז יומה הראשון בקירוב. ב 1954 צולמה ההפקה לקולנוע ולטלוויזיה היא צולמה ב 1976.

הפקות ראשונות של הבאלט "רומאו ויוליה" במאה ה- 20

ב 1938 יצרה (כאמור) ברוניסלבה ניז'ינסקה 'רומאו ויוליה' עבור הבלה רוס Ballets Russes של דיאגילב. הפקה נוספת ומאוד מיוחדת קדמה לה בפריז ב1924. גאון הקולנוע ('אורפאו בשאול') והליברטן של דיאגילב (האל הכחול - פוקין, פארד - מסין), גם צייר מעניין ואסתטיקן מרכזי של התקופה, ז'אן קוקטו Jean Cocteau התמודד עם 'רומאו ויוליה' של שקספיר. קוקטו יצר פנטומימה שקספירית מיוחדת במינה, שכמעט לא מתיחסים אליה בתקופתנו. היא נכתבה על-ידו כבר ב - 1916 כמיני פנטומימה למחול ותיאטרון גם יחד: 'רציתי להראות שחלק מהתמונות ב'רומאו ויוליה' אינן יכולות להימסר רק על ידי הדיבור' הסביר קוקטו לאחר מכן. סוגיה זו שהעלה קשורה למחול של השחקן ודורשת הסבר קצר.

 המחול של השחקן

קטעי תיאטרון מרכזיים רבים, אינם ניתנים להעברה בדיבור משום העוצמה הריגושית שנתענת בהם במהלך העלילה. רגעי הקטרזיס של המחזה הם ודווקא הם שבאים בשיא ההצגה והכל כאילו מוביל אליהם הם ניתנים להעברה על-ידי השחקן לא במילים אלא רק ואך ורק בהתפרצות הנפש העולה ובאה לידי ביטוי בתנועת הגוף, דוגמת הרגע שבו אדיפוס המלך מתוודע לטרגדיה של חייו: נשואיו לאימו. הוא קם ומנקר את עיניו - זהו רגע חזק עוצמתי שבא לידי ביטוי בתנועה מתפרצת שהרגש מוביל אותה. גם סצנת ההתאבדות של יוליה כזו אלו הן דוגמאות לרגעים שעליהם מדבר למעלה קוקטו באומרו: 'רציתי להראות
שחלק מהתמונות ב'רומאו ויוליה' אינן יכולות להימסר רק על ידי הדיבור' - רגעי תנועה אלו הם מחול, זהו ריקוד הריקוד של השחקן. קוקטו ניסה להרחיב את הסיטואציות התיאטרליות ב'רומאו ויוליה' בהפקה זו. הרעיון שעמד לנגד עיניו פשוט. בדרך כלל בהצגה תנועתית מסוג ההצגות הקלאסיות כגון אלו של שקספיר והיוונים העתיקים מצויים ריקודי שחקן. מקובל לדבר על שניים ולא יותר משלושה מחולות שחקן בהצגות אלו והן מאופינות כאמור גם בקטרזיס - שמחול השחקן מופיע בשיאו. באדיפוס למשל, נמצא שלושה ריקודי שחקן כאלו. ראשון בקרב בו אדיפוס הורג את אביו - מחול שחקן קטן וניקור עיניו הוא המחול הגדול. מחול שלישי נקשר מאירועי האהבה. גם ברומאו של שקספיר מחול שחקן נמצא אותו בהתאהבות הצעירים במסיבה והמחול הגדול הוא בסצנה המכונה סצנת המערה בה יוליה מתאבדת.

ככלל ריקודי השחקן באים במהלך ההצגה ברגע בו השחקן ניטען במאגר רגשי גדול. הוא גדול עד כדי כך שתהליך בו נמצא השחקן מחוייב אותו לזוז ולפעול - פעולתו אז היא 'ריקוד השחקן'. תפקיד הפעולה הזו בא לרוקן את המיטען הרגשי האדיר שנטען בנפש השחקן בנוכחות הקהל. ושחקן גדול נדרש להתרוקנות ריגושית מופלאה זו לזמן של לא יותר מ 20 - 15 שניות. הוא משך קיומו של זמן השחקן הגדול. שחקן קטן יתרוקן בשתיים שלוש שניות. ריקודי שחקן כאלו נמצא גם בתיאטרון הקבוקי. שם הם נפוצים יותר ומשך התהוותם בין 4 ל 7 שניות בלבד. קוקטו כאמור ניסה ליצור סיטואציה בה השחקן יטען ברגשות אדירים דוגמת השחקן מהתיאטרון הקבוקי דווקא ומשך ריקודו יהיה דוגמת השחקן המערבי. ריקוד זה שונה מהריקוד של הרקדן הרי לא ימצא רקדן גדול שיסתפק בריקוד בן 7 - 4 שניות או בריקוד בן 20 - 15 שניות. מוזר איפוא שדווקא מחול זה הוא שהשפיע על התפתחות המחול שהיה כידוע למחול תיאטרלי בן זמננו . סוגיה זו קשורה יותר בחוסר כללי של רקדנים ומורים למחול לא בחוסר ידע בתחומו של קוקטו. אצל קוקטו כאמור דובר בריקוד אחר בריקוד של השחקן והוא חלק מאומנות
אינטגרלי והכרחי של אמנות השחקן. התלבושות להפקה של קוקטו עוצבו על-ידי ז'אן הוגו Hugo Jean . הטקסט השקספירי תומצת עד למינימום ההכרחי, דוגמת התנ"ך שלנו. הבמה הייתה שחורה ואפשרה לתעלולי במה רבים לקחת בה חלק ופועלי הבמה היוו חלק מההפקה בדומה למתרחש בתיאטרון הקבוקי. בתפקיד מקרוציוס 'רקד' ז'אן קוקטו בעצמו.

ב - 1943 אנטוני טיודור Antony Tudor יצר 'רומאו ויוליה' (עבור האמריקן באלט American Ballet Theatre טרם סיים פרוקופייב את המוזיקה שלו) למוזיקה מאת דליוס Delius.

תחילה הוא רצה לחבר את הבאלט למוזיקה של צ'יקובסקי אך הדבר לא עורר בו השראה. טיודור חיפש מקורות מוזיקאליים נוספים לבסוף הוא התאהב ביצירה של דליוס. התפאורה נוצרה בהשראת ציוריו של בוטיצ'לי. אליסיה מרקובה Alicia Makarova הייתה יוליה ולנג בתפקיד רומאו. טיודור עצמו השתתף בבאלט כרקדן בתפקיד טיבלט. בהופעת הבכורה שהתקיימה במטרופולין אופרה שבניו-יורק הסתיימה תצוגת הבאלט רבע שעה לפני תום המוזיקה. הכוריאוגרף צעד אל קידמת
הבמה והתנצל על שלא הספיק לסיים את הבאלט בזמן. ארבעה ימים מאוחר יותר ב -10 באפריל הועלה הבאלט שוב והפעם בשלמותו. ב 1948 טטינה גסובסקי Tatiana Gsovsky יצרה גרסה נוספת לבאלט הפעם במזרח ברלין אלו היו ה'רומאו ויוליה' הגרמניים הראשונים.

פרדריק אשטון Fredrick Ashton (האנגלי) הצטרף לרשימת הכוריאוגרפים של 'רומאו ויוליה' למוזיקה מאת פרוקופייב ב - 1955 (עבור הבאלט המלכותי הדני בקופנהגן). בגרסתו של אשטון בלטה סצנת המרפסת שהייתה לדואט מפורסם בפני עצמו וייצגה למעשה סגנון חדש של באלט קלאסי הוא הבאלט הקלאסי האנגלי. באותה שנה (1955) סרג' ליפר Lifar Serge התמודד עם היצירה באופרה של פריז. רומאו שלו היה Liane Dayd ויוליה הייתה Michel Renault. בלונדון הועלה הבאלט בשנה זו (55) על ידי להקת הבאלט של זאגרב - הפקה זו הייתה מאת פורמן והיא נחשבת לראשונה שנוצרה במזרח שהועלתה במערב. באותה שנה העלה גם ג'ורג' סקיבין  George Skibine (בנו של רקדן להקת הבלה רוס של דיאגילב ותלמידו של פוקין) את 'רומאו ויוליה' לצלילי הסימפוניה הדרמתית 'רומאו ויוליה' מאת ברליוז (1955).

ב 1958 ג'ון קרנקו John Cranko יצר 'רומאו ויוליה' משלו (לאור הצלחתו בסקאלה של מילנו עם הבאלט 'נסיך הפגודות'). ההפקה הועלתה בתיאטרון הירוק
Teatro Vadre של ונציה. קרלה פרצ'י Carla Fracci (הצעירה) הייתה יוליה ומריו פיסטוני Mario Pistoni רומאו. (ההפקה היתה מוכנה עבור לה סקאלה ב-1959). לצלילי ה'רומאו ויוליה' מאת ברליוז בשנה זו יצר 'רומאו ויוליה' גם אריק וואלטר . 1959 Eric Walter in

ג'רגן רוסי Jurgen Rose עיצב עבור להקתו של קרנקו 'השטוטגרט באלט' תלבושות חדשות ל'רומאו ויוליה' שהועלו על בימת השטוטגרט ב 1962. 'רומאו ויוליה' מאת קרנקו הייתה כבר אחת הגרסאות המפורסמות והבאלט נחשב אז למוצלח ביותר. זוג האוהבים של קרנקו הוכרו כיותר מושלמים ונרקדו ברחבי תבל על-ידי החשובות שבלהקות הבאלט בעולם (כולל האופרה של פריז [ב 1983] הבאלט הלאומי של קנדה וגם הבאלט של אוסטרליה). יוליה של קרנקו בשטוטגרט הייתה כמובן מרסיה היידה Marcia Hayde. וב 1974 הפקתו של קרנקו צולמה לטלויזיה הגרמנית. בוופרטל נוצרה גרסה נוספת בידי אריק וואלטר Eric Walter ב 1959.

 שנות ה-60

פטר ואן דיוק Peter Van Dyck והמבורג סטאטפור Hamburg Staatoper יצרו באלטים לנושא ב 1961. וינוגרדוב Vinogradov יצר גרסה לבאלט ב - 1965 בנובוסיבריסק. הועלתה גם בפריז 1973 על-ידי להקת בית האופרה של סופיה.

ההפקה המפורסמת ביותר היא ללא ספק זו של קנט מקמילן Kennethe Macmillan שהביא את 'רומאו ויוליה' לרויאל באלט ב - 2 לספטמבר 1965 (קובן גארדן, לונדון). מקמילן אמנם לקח השראה לתפקיד יוליה מהרקדנית הצעירה לין סימור
Lynn Seymour שהייתה בעיניו לוהטת ותוססת ועבד על הבאלט גם עם הרקדן הצעיר קריסטופר גיבל Christopher Gable אבל בסופו של דבר, בהפקתו שעל הבמה כיכבו שני הרקדנים שהביאו את הקהל אל הקופות, צמד שהיה מאוד מפורסם בעולם
דאז: רודולף נורייב (רומאו) ומרגוט פונטיין (יוליה). הביצוע של השניים נחשב לביצוע מופת. הסרט הנודע לבאלט בכיכובם נוצר ב - 1966. הבאלט של מקמילן הועלה שוב בשבדיה והפעם על-ידי הבאלט השבדי המלכותי 1969. גם בריגיט קולברג Brigit Culberg יצרה את ה'רומאו ויוליה' שלה ב 1969 (פרוקופייב) הייתה זו יצירה קצרה בת כ 55 דקות שהחלה בבגדי אימון רגילים והזכירה את הגישה של ברוניסלבה ניז'ינסקי. מצד אחד היה בה ריכוז רגשות של הדמויות שהופנו לתנועה ספציפית - כנדרש ממחול עצמאי, מצד שני הסיום היה דומה לסיומו של המלחין הגרמני דניאל סטיבלט Daniel Steitblet- מיושן חורג ממסגרת הרעיון המרכזי 'רומאו ויוליה' ועיקרו סוף טוב - חבל.

 

גם מוריס בזאר Maurice Bjart שיצר ב 1966 באלט קצר (בן כ 55 דקות - בבריסל). ה'רומאו ויוליה' שיצר הושפעו מניז'ינסקה ונעו לצלילי יצירתו יוצאת הדופן, העמוקה והרגישה באמת לנושא 'רומאו ויוליה' מאת הקטור ברליוז
Berlioz. על הבמה הריקה עולה אצל בזאר קבוצת רקדנים אולי במטרה לערוך חזרה על הבאלט 'רומאו ויוליה' ובדומה לגישתו של צ'יקובסקי מריבה מתחילה ביניהם, הכוריאוגרף, מוריס בז'אר בעצמו ניצב על הבמה כדי לפייס ביניהם. מוריס עוצר את זרימת האירועים ומספר להם את סיפור העלילה ובסוף הבאלט עולים הרקדנים ואומרים שוב ושוב ושוב ושוב את הסיסמא הנדושה לגבי האהבה: 'עשה אהבה לא מלחמה'...

בלהקת הבאלט של רומא יצר אריק ברוהן Eric Bruhn ב- 1966 את ה'אוהבים' שלו, כשברוהן גם רקד בתפקיד רומאו. יוליה הייתה הרקדנית האגדית קרלה פרנצ'י Carla Francci שכיכבה כבר בבאלט של קרנקו. ב - 1967 רודי ואן דנציג Rudi Van Dantzig העלה את הבאלט בThe het National Ballet   גם וינוגראדוב חיבר 'רומאו ויוליה' (גרסה מחודשת - שניה, מהבאלט) ב 1967 בנובוסיבירסק ואוסקר ארחז Oscar Ariaz ב 1970 בבואנוס אירס. המחול של ארחז נטה למופשט, גם הבגדים נרמזו וחלק גדול מהדמויות נעלמו מהבמה. היצירה שלו בהחלט נסמכת על הסיפור ובאה כציורי הילדים בסיפורי האגדות, רק כדי לאייר ולרמוז על העלילה למי שמכיר אותה כבר קודם לכן. עיקר האטרקציה הייתה בהחלפת התלבושות לעיני הקהל ובסצנת המוות בה הרקדנים כבר לא היו לובשים בבגדים נרמזים אלא בתלבושות של ממש ומתקופת הרנסנס. ואם לא די בכל אלו הרי ש'יוליה' גם נרקדת כאן על-ידי שלוש רקדניות שונות, כדי להדגיש תקופות שונות בחייה - לא חס וחלילה לרמוז על חוסר יכולתו של הכוריאוגרף להתמודד עם השינוי וההבאה שאמורה הסולנית לבטא בתנועה. בכל
אופן היוליות עולות כמובן, על הבמה יחד ובו זמנית כך גם נוצרת תנועה יחסית אפס ודמימה בין הרקדניות. ההפקה הועלתה גם בארה"ב על - ידי להקת הג'ופרי באלט ב 1977.

שנות ה- 70

גרסתו של נוימייר John Neumeier נוצרה ב 1971 בפרנקפורט (שוחזרה ב 1974 ללהקתו ההמבורג באלט). הייתה זו גרסה אחרת . היא לא התייחסה לסיפור העלילה, לדראמה או לכוחות ההשראה שהנחו את פרוקופייב - (מודרנית), דבר כזה היה מאוד מקובל בעולם המחול של שנות ה- 80 - 90. 'איש הישר בעיניו יעשה' - תקופת האגו הגדול רק החלה ומה שהיה בזוי בעיני הדורות הקודמים היה לפתע נערץ. הדיה הרעשנים של התפיסה שחוסר הידע והטעם הרע מעיקריה מנצנצים עד היום על בימות הריקוד המכונות בדרך כלל 'פרינג' בולטת במיוחד בסוזן דלל התל-אביבי.

נוימייר שרקד בבאלט של קרנקו בתפקיד מרקוציוס Mercutio הקפיד על חלוקת הזמן שבמוזיקה ואפילו את הפעמה הוא הצליח לשמוע. דבר זה דומה לאדם שמתייחס לגודל התקציב וחושב שביחסו זה הוא מבין משהו באותו דבר. למשל אחד חושב שאם הוא ידע שגודל התקציב לרכישת מכונית של מלכת אנגליה הוא 300 אלף דולר ומכך הוא גם מומחה למכונית עצמה ומומחיותו גדולה עד כדי כך שהוא יכול ליצור באלט בהשראתה. יאמר לזכותו של נוימייר שבמשך הזמן הוא הבין את מה שהצעירים כיום מתקשים להבין והוא שיחזר את ההפקה הזו כמה פעמים (בין 1973 ו 1981) ובכל פעם הוא התקרב קצת יותר אל קו הרגש שיצרו פרוקופייב ולברובסקי כבסיס להתפתחות המוזיקה. הבנתו את יוליה כה קטנה שהבאלט שלו פותח בסצנת המקלחת - הווה אומר יוליה לא בת-שבע וכשנכנס דוד נחוש בדעתו ומלא בביטחון עצמי אל הבמה גם מתאהב באישה המתרחצת זה לא דוד המלך שלנו הפוסע על גגות ירושלים, אלא רומאו האיטלקי - גרמני של נוימייר. הסוף מדהים עוד יותר ולא אלאה אתכם בו גם אם הוא מדהים וקשה עוד יותר להאמין בקיומו. מכל מקום לו הבאלט היה פותח בסצנת המקלחת של רומאו ולא של יוליה סביר להניח שפסטיבל ישראל כבר היה מזמין את ההפקה אלינו. ב 1972 הועלה הבאלט למוזיקה של פרוקופייב מאת הכוריאוגרף הרוסי ניקולאי בויאצ'יקוב Nicolai Boyartchikov בוגר הואגנובה בפרם Permגם במערב ברלין ב - 1974.

מיכאל שמוין Michael Smuin שהחל את לימודי הריקוד ביוטה ארה"ב והמשיך ללמוד בסאן פרנציסקו, העלה את הריקוד בגרסה משלו ב 1976 בביצוע להקת הבאלט של סאן פרנציסקו. ב - 1976 ורדון גרי Veredon Gray (רקדן בריטי) יצר את 'רומאו ויוליה' שלו לצליליו הנפלאים של ברליוז בקלן.

ב 1977 התמודד רודולף נורייב Rudolf Nureyev עם היצירה של פרוקופייב בלהקת הלונדון פסטיבל באלט the London Festival Ballet, הפקה שהייתה לאחת מהחשובות שיצר נורייב. בגישתו בלטה אנרגיה חזקה בתפקיד רומאו ובקבוצת חבריו - חוליגנים עליזים (שמשכו אותו גם בחייו הפרטיים) הועלו על הבמה. לראשונה בהפקה של 'רומאו ויוליה' הושם גם דגש על דמותם של פריס, טיבלט ומרקוציוס. הכוריאוגרף הבלתי מוכשר שעמד במשך שנים בראש הבולשוי גריגורוביץ
Grigorovitch נכשל גם ב'רומאו ויוליה' שיצר בפריז 8 חדשים אחרי הופעת הבכורה של נורייב בולנדון (1977).

 שני פתרונות מענינים

אחד הפתרונות לסצנת המיטה שלאחר הנשואין של רומאו ויוליה היא של הינץ שפרלי (Heinz Sporli) בשעה שבכל ההפקות רומאו יוצא מליל הכלולות - מהמיטה עם מגפיים - שפרלי מוציא את ה"רומאו" שלו שאותו גילם החבר שלו פשוט ללא בגדים. זאת כנראה בהשפעת התיאטרון הנטורליסטי של ארה"ב. כך סצנת המיטה שלאחר החתונה אצלו הופכת לסצנה נטורליסטית מאוד. פתרון נוסף מעניין וחריג הוא של הכוריאוגרף ההונגרי - לסלו שרגי - (Lazslo
Seregi). שרגי פותר את בעית הדואט של המרפסת. בשעה שכל היוצרים רוקדים את הדואט על הבמה כאילו לא מדובר ב"חלום" להיפגש - אלא במפגש ממש שרגי מוריד את המרפסת לבמה המרכזית מגובה של 6 מטרים והיא יורדת כמעלית שעה שהיא מוארת באורות מרצדים - כדי להדגיש את החלום הינה יורדת המרפסת כעל-זרועותיהן של הפיות הטובות. בסוף הסצנה המרפסת כמובן שבה ועולה למקומה - אז רומאו נופל על גבו.

 הפקות נוספות

ראוי לציין לרשימה זו את 'סיפור הפרברים' (West Side Story ) שיצרו ליאונרד ברנשטיין Leonard Bernstein (מוזיקה) וג'רום רובינס Jerome Robbins בארה"ב. האוהבים חוסלו בהפקה זו באופן ברור ביותר כתוצאה של דיכוי ומאבקי כוח מתמשכים. בהירות הנושא אפשרה לכוריאוגרף (ג'רום רובינס) להעביר באמצעים דלים ביותר כמעט ריקודי קבוצה שרגילים לראות במחזות ברודווי נטולי דמויות או רגשות מאבק בין שתי קבוצות קונפורמיסטיות. ההפקה הייתה להצלחה בינלאומית. גם הפקתו של פרנקו זפירליFranco Zeffereli' לרומאו ויוליה הייתה ציון דרך חשוב (1960).

נדיר לראות רומאו ויליה למוזיקה מאת צ'יקובסקי לכן לא נתפלא אם דווקא באיטליה ב 1951 יצר איוט חביר Yvette Chauvire את 'רומאו ויוליה' בהשראת המוזיקה מאת צ'יקובסקי בפירנצה. בהפקה זו הבריקה במיוחד דמותה של יוליה.
למוזיקה זו יצר גם הכוריאוגרף הדני בירגר ברטולין Bartholin - תלמידו של פוקין והרנגוסו גולה Haranguzo Gula ההונגרי (1939) וב1981  רות פאג Ruth Page

ההפקות האחרונות

ב 1986 הועלו 'רומאו ויוליה' כבר בהשפעת התיאטרון האפי של גרמניה (ברכט) כלומר מנוכרים על-ידי ז'אן כריסטוף מאילוט -Jean Maillot בבאלט דה טור Ballet de Tours למוזיקה מאת מישל בורט Michel Beuret. הפקה שמדגישה אפקטים חיצוניים כגון תפאורה, תלבושות גם תאורה ושפתה אנרגטית, מנוכרת ואגרסיבית עיצוב התנועה מוגדר כתזזיתי כמובן. ב 1990 האופרה של ליאון הפיקה את 'רומאו ויוליה' מאת אנג'לין פרלג'יקוטה
Angelin Preljicota . ורונה הוצגה בסגנון עכשווי למדי וכמובן גם אלים. הבאלט נוצר יותר בהשראת עולמו המאיים של אורוול משל שקספיר. (אם טרם הוצגה ורונה כמגרש כדורגל, נגסקי או אושויץ - זה לא מקרה מאחר שדווקא רומאו נאצי ויוליה צועניה יכולים לבטא היטב את נושא מאבקי הכוח שמובילים צעירים להתחסלות הדדית). בשנת 1997 הופק הבאלט בבולדר באלט
בכוריאוגרפיה מאת בונוביץ Milenko Banovich

ב The Boulder Ballet 1997 באלט בולדר העלה את ההפקה בכוריאוגרפיה מאת
Milenko Banovich מילנקו בנוביץ. הבאלט הלאומי של ספרד העלה את 'רומאו ויוליה' לפי פרוקופייב בכוריאוגרפיה של תלמידו של ירי קיליאן נאצ'ו דואטו בפסטיבל ישראל 99. דואטו הצליח ליצור (בספרד ב 1998 ) כוריאודראמה עכשווית עשירה ברעיונות מחוליים ומאוד מיוחדת ל'רומאו ויוליה' זו היה אותו ה'סוף הטוב' של המלחין הגרמני דניאל סטיבלט
Daniel Steibelt מ - 1809. באפריל 98 יצר דוד ניקסון David Nixon על-פי צו האופנה הפקה פקטיבית ומלאכותית בה רומאו הוא דון ז'ואן שמגלה את האהבה רק כשפוגש את יוליה. אדם שהפך את עורו בן לילה מגבר רודף נשים לבחור נאמן לאישה אחת. השנה 2001 יווצר באלט נוסף הפעם באטלנטה על ידי מישל פינק MICHAEL PINK. ה'רומאו ויוליה' של ברטה ימפולסקי נוצרו לפני כעשר שנים בבאלט הישראלי ועדיין הם מועלים שם.

רומאו ויוליה בכוריאוגרפיה מאת ז'אן כריסטופר מילוט -Jean Maillot הועלתה על הבמה לאחרונה בבאלט דה מונטה קרלו.
הפיגרו כותב מיום ה 20 ביולי 2000: 'יצירה אישית מאוד שמביאה מגע חיובי של רגשות' ואל פאיס מוסיף (יולי 2000) שהרומאו ויוליה האלו נעים בין גישתה של טארפ ומוריס בז'אר בזמנו (ראה קישור לאוסף התמונות שמתחלפות למעלה - מהפקה זו). מרגשת במיוחד שירת המחול שיצרה נעה שומרוני (1997). נערה ירושלמית בת - 16 שעיצבה דמות עשירה וסופנית 'יוליה' למוזיקה מאת פרוקופייב. יצירתה מלמדת על הבנת הנפש של הנערה המובלת בכוחות עצמה אל סופה הטראגי. יצירתה היא סולו קצר בן 7 דקות אותו הגישה כעבודת בגרות וקיבלה עבורה, ציון 10. המחול של שומרוני סוגר מעגל עם יצירתה של ברוניסלבה ניז'ינסקי - תמצית רגשית, עוצמתית שמניעה רקדנים בקו אחד ברור של התפתחות הריקוד על בימת
הרקדנים.

 מה הרעיון או המסר שעומד מאחורי ה"רומאו ויוליה" לשקספיר?

הדיון על המסר שהסיפור השקספירי "רומאו ויוליה" מעביר מתעורר בעקבות עיון במיתוס שקדם לו פירמוס ןתיסבי. גם כאן קיים יסוד טראגי שנשזר בארוס ובמוות.

"רומאו ויוליה" נראה לרבים בראיה כוללת כסיפור אהבים של צעירים. ובראיה נוספת הוא מוטיב של אהבה ללא פתרון.

הנרטיב מורכב מיחסי גומלין של ארוס עוצמתי ואלימות כך שהצעירים פועלים בו בלהט רב ופעמים רבות גם בניגוד לדרכי החינוך שהורגלו בהם.

יוליה היפה, נמצאת בתוך מסיבה של בני משפחתה, היא מלאה בכוונות טובות. במסיבה בניגוד לרצונה היא מתאהבת ברומאו - בבנם של אויבי אביה. באהבתה זו היא למעשה בוגדת ברגשותיו של אביה, גם רומאו נמצא במצב דומה. גם הוא מתאהב בבת אויבו של אביו ויותר מכך הוא פולש אל ארמונו בו מתקיימת אותה מסיבה.

בהמשך יוליה, לוגמת משקה שישנה את גורל חיי רומאו. המשקה גורם לה להראות מתה. אוהביה עורכים לה הלוויה מלכותית במערה ורומאו אהובה בא ומתאבד שם. כשיוליה מתעוררת, ומגלה שהכל כבר מאחוריה - רוגם היא מתאבדת. המשיכה כאן גדולה, האהבה עצומה גם האובדן וההרס. במקום שמכיל פוטנציאל של הרס. נערים מתאהבים בכוח דואלי שבכוחו להרוס אותם חיים. האם משל זה בא להזהיר אותנו כי בכל מקום שיש בו שנאה ואלימות, ההורים עשויים, מבלי משים, לחנך את ילדיהם למושג אהבה דואלי דומה, בה מתגבר יסוד המשיכה לכיליון, והתשוקה העזה להרס עצמי גם להרס השכן המומשג (בשוגג) 'אהוב' על תשוקה לתמיכה הדדית? האם נושא זה כבש את עולמנו בעקבות מלחמות העולם והפצת הסמים בקרב בני הנוער? האם אלמנטים סופניים אלו מקבלים כביכול את תפקיד יוליה בחיינו?

 לסיכום

ראינו שהתפתחות סיפור האהבה בעולם הבאלט במאה ה-19 וה-20 מאוד מורכבת והעוצמה הרגשית חובקת מסרים של אובדן וסקרנות.

האוהבים שהשפיעו על עולם הבאלט מתגלים כשבים ועולים על הבמה בה צעירים מטפחים את גופם ושומרים עליו. הם נעים בין כוחות ארוס ומוות כשהם רוקדים את "רומאו ויוליה" מתגלה כאן ניגוד בין עולמם הפרטי של הרקדנים והמסר השקספירי.
הבאלט ללא ספק שב ומועלה על הבמה. מדובר בהפקות רבות במיוחד. חלקן הפקות ענק ורבות משתתפים. סיכום הבאלטים שמופיעים מגיע לכדי שני באלטים גדולים בשנה לאורך המאה העשרים. כולם נושאים את השם "רומאו ויוליה" והנושא ממשיך להזיז רקדנים גם כיום וחדר אל בימת המחול העכשווי והמנוכר. האם התחסלות האוהבים הוא שהביא לחדירתו של הרעיון אל בימה זו? או הוא שהשפיע על התפתחות אמנות המחול העכשווי שכידוע נפוץ כיום בה מוטיב האלימות וההרס העצמי?

האם העובדה שרעיונות אהבים אלו נוצרו על-ידי גברים: אובידיוס ושקספיר היא שמכריעה את האהבה אל סופה הטראגי?

איזו השפעה יכולה להיות לרעיון אהבים שיווצר מנקודת מבט אחרת ושונה?

שאלות אלו עולות בעקבות מצגת זו ופותחות דיון נוסף.

מהן התפתחויות אפשריות לסיפור האהבה במאה ה-21 כיצד יראה מיזוגם של ארוס והמוות ומאיזו נקודת מבט ירטוט הקהל
לאורה במאה הנכנסת? האם הגבר והאישה שמישרים קו קונפורמיסטי וחוששים לבטא את רגשותיהם תהיה צורת התגלותו של ההרס הבא שיעניין את אנשי המאה ה - 21. האם ידובר בהרס פנימיותו של האדם הלהוט אחר קרירה כוחנית הרס תחושת
השייכות והערצת ההתבודדות או אולי יקום מסר חדש שיטפח את הייחודיות והערצת החיצוניות תנשור? האם יקום מסר אחר לגמרי מזוית ראייה נשית? האם היוצר הראשון שיזהה את המיתוס ההולם את מות הארוס הבא, יכנס להיסטוריה של שרשרת המחולות הצפויים להרקד בהשראתו.

פורסם 30.4.02